להיות אחרת ולהתחבר לעולם

קוראות וקוראים יקרים,

לאורך כל חיי הרגשתי את עצמי שונה מאחרים. תמיד אחרת, יחסית לסביבה שלי. היו זמנים שבהם הרגשתי לבד והיו זמנים שהייתי חלק מקבוצה. בשנים האחרונות, שבהן כתבתי את הספר, התרחקתי עוד יותר מהעולם ושקעתי בכתיבה, התרחקות שנבעה ממני כדי להתרכז בכתיבה שלי. כל זה התווסף לעובדה שבמשך שנים עסקתי בפיתוח שיטות ריפוי, שהיו פועל יוצא של עבודת מחקר שבאה מתוכי ואשר ברובה נעשתה בביתי, רחוק מהעולם.

עכשיו, פתאום, אני רואה שהעולם סביבי משתנה ושאני מתחברת אליו באופנים חדשים שמפתיעים אפילו אותי.

נושא החודש – להתחבר לעולם ולהחליף מתנות

לפני חודשים מספר נקרתה לי ההזדמנות לכתוב מאמר על התפתחות האינדיבידואל והחלק שנקרא ה"אני" שבתוכנו בהקשר של הידע האנתרופוסופי. את המאמר כתבתי לשנתון "שירת המדע" 2020 של מכון ויצמן למדע. עצם הרעיון של כתיבת מאמר שקשור למוסד מדעי נראה בעיניי הזוי. בתוכי חשבתי, "מה לי ולזה, הרי אין בינינו שום דבר משותף". הכנת המאמר, יחד עם העורך יבשם עזגד, הייתה עבורי חוויה יוצאת דופן ולמדתי ממנה דברים רבים. כחלק מהתהליך הזה חוויתי את האפשרות לגשר בין העולם שלי לעולם אחר ממקום של אהבה וכבוד.

החודש יצא לאור השנתון של מכון ויצמן ומאוד התרגשתי. הרגשתי שחוט נסתר חדש מחבר ביני ובין העולם. מצרפת לכם את המאמר שלי בירחון "שירת המדע" של מכון ויצמן (כדי להגיע אליו צריך לגלול לעמוד 182).  

דבר מרגש נוסף שקרה לי בזמן האחרון הוא שסוף-סוף, לאחר חיפושים רבים, מצאתי שם שמתאר את העשייה שלי, "אימון מעמקים", וראו זה פלא, בחיפושיי באינטרנט גיליתי שיש בארה"ב תחום טיפולי שנקרא Depth Coaching, ומפתיעה לא פחות העובדה שמדובר בנושאים מאוד דומים לאלה שפיתחתי בעצמי. אפילו גיליתי ספרים שנכתבו על כך, לדוגמה הספר Depth Coaching. גם כאן התחלפה הרגשתי מאי מבודד לחלק מהעולם ומיתר חדש נקשר בינינו.

חוט נוסף כזה התהווה כאשר חברתי ורד מור הזמינה אותי להשתתף בתוכנית טלוויזיה, בערוץ We Act, ושוחחה איתי על הרמוניה ועל הקשר שלה לחלקים שבתוך הנפש. עבורי, לשבת כך בפשטות מול כל העולם ולדבר על פנים הנפש שלנו, הייתה חוויה מרגשת ומיוחדת במינה. זו לי הפעם הראשונה שאני מדברת על אימון המעמקים מחוץ לקליניקה שלי. את המפגש בינינו אפשר לראות בתוכנית של ורד החופש להיות – הדרך להרמוניה פנימית.

קשר נוסף מצאתי בספריו של המורה הרוחני דויד דיידה. דיידה מתאר כיצד להגיע לזוגיות שיש בה גם חיבור רוחני וגם מיניות מקודשת. זוגיות זו נקראת בפי "זוגיות מקודשת", והיא באה אחרי שלב "הזוגיות ההרמונית" שאיתו עבדתי עד היום. בעזרתו של דיידה מצאתי דרך לקדם גם את הזוגיות שלי האישית וגם את זו של האנשים שמגיעים אליי ומבקשים להגיע לחיבור זוגי מתוך מקומות גבוהים יותר, שקשורים לחיבור פנימה והחוצה ולפעולה מתוך אהבה רוחנית.

חוטים אלו שנרקמים ביני ובין העולם אוחזים בי ומושכים אותי קדימה, אל עבר עתיד חדש ומחובר יותר לעולם.

כחלק מההתחברות שלי לעולם חידשתי את מפגשי האוהל האדום בקליניקה שלי וגם כאן נוצרים קשרים וחיבורים נפלאים. מידע על מפגשי האוהל האדום ניתן לקבל בשיחה איתי.

במקביל, מתחילים להירקם בתוכי חוטים נוספים עבור העולם, בנושא שבו העולם קורא לי כבר זמן מה. נושא זה קשור לקושי שחווים היום גברים רבים ולבי מבקש להביא לשם ריפוי. על הדרך החדשה הזו אספר בפעם אחרת.

מאמר חדש – מבט אישי על ה"אני" בראי האנתרופוסופיה וחוויית ה"אני"

את החלק בתוכנו שנקרא באנתרופוסופיה ה"אני" והקשריו לחוויית האינדיבידואל שלנו, פגשתי לפני שנים רבות, עוד בתחילת לימודי האנתרופוסופיה. הקשר שלי לחלק הזה התחזק מאוד עת עבדתי עם הפסיכיאטר האנתרופוסופי ד"ר חנן גולדמן, שעזר לי לחוות את ה"אני" שלי ומכאן גם ללוות אחרים – בהתחברות אליו ובאפשרות לחוות אותו.

המאמר מבט אישי על ה"אני" בראי האנתרופוסופיה וחוויית ה"אני" מתאר את הקשר בין ה"אני" שלנו לתופעת האינדיבידואליות ולמה שקורה בעולם ואת האפשרות לחוות אותו באופן אישי.

המאמר ב"שירת המדע" הוא חלק מן המאמר המלא שמופיע כאן. מעניינת גם העובדה שבד בבד עם יציאת השנתון "שירת המדע", שעוסק בנושא העצמי, יצאה במסגרת "אדם עולם" האנתרופוסופי חוברת בנושא ה"אני". מי יודע, אולי יש משהו באוויר?

מאחלת לכם קריאה מהנה.

ניתן להכיר עוד את שפע העשייה שלי דרך: האתר שלי, הדף שלי בפייסבוק והדף של זוגיות הרמונית בפייסבוק.

היופי שבאחדות – שלכת בצפון אמריקה

את היופי של צפון אמריקה בסתיו כבר חוויתי פעמים אחדות. בסתיו האחרון הייתי שוב ב-New England שבצפון ארה"ב, וגם הפעם נעתקה נשימתי  ימים שלמים.

יופיים של היערות, הצבועים בגוונים רבים של צהוב, כתום, אפרסק, אדום אש וירוק, מפעים אותי, ואני מרגישה כאילו אני מכניסה לתוכי צבע ללא הפסקה, וכמו מכורה, אני רוצה להמשיך לפסוע בין העצים, לטייל ולנסוע עוד ועוד בתוך ים הצבעים הגועש והנפלא הזה.

כשאני מסתכלת על הר שכולו בוער בצבעוניות הזו, נדמה לי כאילו ואן גוך עבר שם רגע לפני ופשוט השתולל עם המכחול שלו. היופי מרגש ולא רק אותי.

בתקופת הסתיו נראים באזור המוני מטיילים מכל העולם, שמשוטטים בטבע המצויר הזה, מחויכים ומרוגשים, ופשוט ממלאים את עצמם ביופי. גם המפגש איתם היה מרגש והוא חלק מהחוויה שבה הטבע והאדם פשוט נהנים מלהיות ביחד.