בזמן האחרון אני מרבה לעבוד עם משפחות מורחבות, ששואפות לחזק ולשמור על קשרי האהבה בין בני המשפחה.
על פניו נראה שיש רק רווח מחיים במשפחה מורחבת, של שלושה דורות או יותר, אך במבט מקרוב הדברים אינם פשוטים כל כך.
לעתים חשים בני המשפחה המורחבת כי מחיר ההשתייכות למשפחה גבוה ובלתי נסבל. תחושות בלתי נעימות מול המשפחה שוללות מהם את היכולת להחליט ולבצע שינויים חשובים לחייהם.
השאלה שנשאלת היא, אם כן, כיצד לעזור למשפחה המורחבת לחיות יחד באופן כזה, שהתרומה שנותנת העוצמה המשפחתית תהיה מיטבית וללא הפגיעה ביחיד בתוך המשפחה. האם אפשר גם להרוויח את הכוח שנותנת המשפחה וגם לחיות בנעימים זה עם זה?
בתקופות קודמות חיה רוב האוכלוסייה במעין שבטים, וכל שבט שימש קן גדילה לילדים ונתן תמיכה לזוג הצעיר – המבוגרים, שכבר לא יכלו לעבוד, טיפלו בילדים ושחררו את ההורים לצאת לעבודה. במשפחות רבות ניהלו בני הדור השלישי את העניינים וקבעו את סדר היום, ושאר המשפחה בעצם עשתה את מה שציפו ממנה. היו אף חברות שכל הכספים שהרוויחו בני המשפחה נאספו אצל אבי המשפחה והוא זה שהחליט עבור כולם על מה להוציא את הכספים. מובן שהנראות של הפרט בתוך המשפחה הייתה מוגבלת ותלויה באחרים ובדרך הטבע לא נודעה לה חשיבות כלשהי.
ומה קורה כיום במשפחה המורחבת כאשר כולנו הופכים לאינדיבידואלים? האם עדיין יש לה תפקיד? האם יש אפשרות שקבוצה גדולה של אינדיבידואלים במשפחה המורחבת תוכל להיות בקשר ולתמוך זה בזה?
אתגרי המשפחה הגרעינית כיום
התא המשפחתי הגרעיני בנוי מהורים וילדים. בחברה שלנו כיום אנחנו מוצאים הורות מסוגים רבים ושונים: משפחות עם הורים שחיים יחד; משפחות עם הורה אחד בלבד; משפחות שבהן ההורים גרים בבתים נפרדים; משפחות חד-מיניות. כל מבנה משפחתי כרוך באתגרים חדשים ומוצא דרכים יצירתיות לגיבוש ולצמיחת המשפחה.
אתגרים נוספים הם:
- הילדים של תקופתנו. רבים מהם רגישים מאוד או מוגדרים כבעלי לקות, ואנו כהורים משקיעים הרבה בגידולם.
- המשמעות הכלכלית של הקמת משפחה. אנחנו כהורים בחברת שפע מתמודדים עם צרכים כלכליים כבדים מצד אחד, ועם הצורך שלנו בעבודה מספקת ובהגשמה מצד שני.
כל הדברים הללו יוצרים עומס על ההורים ומביאים למצב של חוסר יכולת להשקיע במקומות אחרים, כמו הדאגה המסורתית להורים המבוגרים או לשמירה על הקשר עם האחים והאחיות.
איך נראית כיום משפחה מורחבת
משפחה מורחבת יכולה לכלול הורים וילדים, את הורי ההורים וקבוצות נוספות של הורים וילדים (המשפחות של האחים).
תוחלת החיים המתארכת ואיכות החיים העולה שמספקת התרבות המערבית שינו את פני הדמוגרפיה. להורים שלנו יש כיום חיים פעילים משלהם עד גילים מבוגרים. חלקם עובדים או לומדים, חלקם פעילים חברתית ותורמים לקהילה, חלקם עסוקים בנושאי העניין שלהם ובנוסף מקדישים זמן רב לשמירה על בריאותם. נושא הזוגיות גם הוא תופס מקום חשוב בקרב בני הגיל השלישי ואני פוגשת רבים במסגרת עבודתי שעסוקים בבניית זוגיות חדשה, על כל המשתמע מכך.
כתוצאה מאורח החיים הזה כמות הזמן הפנוי שברשותם וכן הפנאי הרגשי שלהם בדרך כלל פחותים בהרבה ממה שהיה בעבר.
אם נביא בחשבון את מורכבות החיים של ההורים ונוסיף לה את המורכבות הכרוכה במשפחות הילדים, נראה מצב שונה מאוד ממה שהיה עד לפני דור אחד או שניים. על ההורים החדשים מוטלת מעמסה רבה ואילו הוריהם הרבה פחות פנויים ולא יכולים לסייע להם.
משפחה של אינדיבידואלים
בעבר חייתה המשפחה כאורגניזם אחד, שהיה הרבה יותר חשוב מהפרט, והאינטראקציה בין בני המשפחה נבנתה על יסוד ההקרבה של הפרט לטובת המשפחה בכללה. יחסי קורבנות כאלה אינם מאפשרים לפרט לחיות בדרך שמתאימה לו או להגשים את הפוטנציאל הטמון בו במלואו. ואכן, כיום, בחברה שפועלת מתוך האינדיבידואל, מערכות כאלה אינן יכולות להתקיים וכל פרט במשפחה מתייחד בדרך משלו, בצרכים משלו ובמרחב שלו הוא זקוק.
כאשר בני המשפחה (ההורים והילדים) מרכיבים משפחות חדשות משלהם, הם בוחרים בני זוג לפי ראות עיניהם, ללא התחשבות בתחושות שיש במשפחה כלפי בני הזוג שבחרו. הוספת בני זוג מגדילה, כמובן, את מספר האינדיבידואלים במשפחה ועמו את המורכבות של היחסים.
אותם בני זוג שהצטרפו למשפחה גדלו מן הסתם בתרבות משפחתית שונה וצירופם למשפחה מהווה גם מפגש עם אדם חדש וגם מפגש עם תרבות אחרת. כדי לשמור על אחדות המשפחה תידרש המשפחה ליצור אינטגרציה בין התרבות המשפחתית הקיימת והתרבויות החדשות המצטרפות ולמצוא דרך מכילה, כזו שתאפשר לכל אחד להביא חלקים מעצמו ולהפך לחלק משמעותי מהמשפחה בדרכו הייחודית.
אי-הבנה של הנושא גורמת במקרים רבים חיכוכים והתנגשויות בין בן זוג חדש למשפחה; וכשהמשפחה דוחה את בן הזוג החדש היא מאבדת את המשפחה החדשה כולה או שבחלוף הזמן בן המשפחה יאבד את משפחתו החדשה.
מה שדרוש למשפחה הוא ההבנה שקבלת אדם נוסף למשפחה היא אתגר, שפג התוקף של השליטה מתוך ציר מרכזי וכי פער תרבותי הוא עניין טבעי – ולא לקות או מגרעת. הבנה ויכולת הכלה של הדברים האלה יאפשרו לנו לחפש בצורה מודעת את הדרך לשלב במשפחה את בן המשפחה החדש.
חשוב לנו גם לזכור שאף אחד אינו נביא ואיש אינו אמור לנחש מה מצופה ממנו. אם בן משפחה חדש אינו מבין את הקודים של המשפחה שהוא מצטרף אליה, אך הם יועברו אליו ממקום של כבוד, יש סיכוי רב שהוא יקבל אותם בשמחה ולא יצטרך לגשש ולנחש מה מצפים ממנו, או לחלופין, הוא יאמר בגלוי את אשר על לבו. כבוד זה הוא המפתח לדו-שיח פורה ומעשיר בין התרבויות השונות שמהן מורכבת המשפחה.
תרומתה של המשפחה המורחבת
משפחה מורחבת שקיימים בה יחסי קרבה יכולה להיות מקור תמיכה למשפחות הצעירות באופנים שונים:
- עצם הידיעה שיש לנו משפחה תומכת היא כוח שמאפשר לנו להתמודד עם האתגרים הגדולים שאנחנו פוגשים.
- עבור הרבה ילדים, עצם תחושת השייכות לשבט כבר מחזקת אותם.
- בתוך השבט ניתן לתת לכל ילד מענה תומך לפי צרכיו, מפני שלשבט אין ניגודי אינטרסים עם הילד, בניגוד למערכות חיצוניות, כמו מערכת החינוך, שיש לה אינטרסים משלה.
- כיום, כשהמשפחות הגרעיניות בדרך כלל קטנות, לילד שחי בשבט יש יותר סיכוי לגדול בחברת בני גילו בתוך המשפחה המורחבת, מאשר במשפחה הגרעינית. זאת, כי להורים עצמם יש רצון לשמור על קשר טוב עם בני המשפחה ולכן יעזרו בחיבור בין הילדים.
- נוכחות של כמה ילדים יחד מאפשרת לחלק מהבוגרים להיות יותר פנויים.
- קשר טוב עם ההורים ועם האחים משמש לנו מקום בטוח בתקופות של קשיים, לשתף, להתייעץ ולקבל חיזוק.
כיצד ניתן לחזק את המשפחה המורחבת
התפתחות אישית היא דרך שנושאת פירות בכל תחומי החיים: כל אחד ואחד מבני המשפחה נתקל בקושי בשלב מסוים בחייו, או, אם לנסח זאת במילים אחרות: כל אחד פוגש הזדמנות לצמיחה. משפחה שתתחבר לדרך שרואה בקשיים אתגר התפתחותי חשוב, ושבה השותפים במשפחה יתעלו את הקושי למציאת דרך פנימית חדשה, תצליח לחבר את השונות בין בני המשפחה והתרבויות השונות ולבנות תא משפחתי צומח ומתחזק, שתורם לכל מי שמשתתף בו. משפחה שבה כולם גדלים ומתפתחים תקל על כל אחד מהשותפים בדרכו האישית וכן תיצוק בהם תחושת ערבות הדדית ושותפות.
חשוב שנהיה מודעים לעובדה שכיום כל אדם בעצם מנהיג את עצמו וכי המנהיגות של ההורים המבוגרים בתבנית העבר אינה מתאימה עוד. כיום השבט אמור להתנהל מתוך דיבור ושיתוף כל חלקיו. הורה שיבין זאת וייתן מקום לכל בני המשפחה יאפשר לקירבה בין כולם להיווצר. אותו הורה שישחרר את השליטה בבני המשפחה ויסמוך עליהם שיעשו את מה שצריך כדי לבנות את השבט באופן חדש ומתאים לכל מי שנמצא בו, ירוויח משפחה ושבט מסוג חדש.
מתנה נוספת שמביא איתו אורח חיים כזה היא בניית תרבות משפחתית מצמיחה, שבה יש מקום לכל רגש ולכל תחושה; דרך חיים שתחזק את השייכות למשפחה ותעביר לילדים את התרבות הזו כמתנה לחיים. ילדים שיגדלו בתא משפחתי שבטי כזה ילמדו מתוך חוויית החיים שלהם שצמיחה היא דרך שמאפשרת קשר עם אנשים שונים ובד בבד גם מניחה לכל אחד להגשים את שאיפותיו.
לתרבות כזו יש עוצמה והיא מאפשרת קיום קבוצה לאורך זמן.
סיכום
המשפחות הראשונות שיצאתי איתן למסע משפחתי הן המשפחה שבה גדלתי וזו שאליה התחברתי עם נישואיי. לא במקרה יצאו גם אמי וגם חמותי למסע צמיחה משלהן ועם המסע שלהן השתנו המשפחות והשתנה החיבור בין בני המשפחה השונים. להרגשתי, כל אלו שבחרו בצמיחה כדרך חיים, מחוברים למשפחה באופן כזה, שהקשרים בינינו השתרשו חזק, העמיקו עם השנים והם מלאי נתינה, קבלה ונועם. חמותי, לדוגמה, נהפכה עם השנים לאחת המתנות החשובות שבן זוגי הביא לחיי.
אני מזמינה את כל מי שרוצה משפחה מחזקת ומחוברת לצאת למסע התפתחות משלו ולהזמין את שאר בני משפחתו למסע צמיחה משלהם. כך יחווה כל אחד מבני המשפחה תהליך גדילה משלו וגם יוכל לתרום את תרומתו הייחודית למשפחה מחוברת ותומכת. התוצאה בסוף הדרך מפתיעה ומרגשת מפני שזוהי צורת חיים חדשה לגמרי.
אני מזמינה אתכם לבקש לכם את הטוב ביותר האפשרי ולפעול בעבורו עם כל הלב.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר: https://www.iris-sovinsky.com