הפחד כמצפן

 

כל אדם בנוי מרבדים שונים וכל רובד באדם בנוי מחלקים שונים. כל הרבדים וכל החלקים שלנו בנויים כך שיוכלו לשרת אותנו: הידיים, הלב, הכליות, המוח ועוד המון חלקים, חלקם גלויים וחלקם נסתרים מעינינו. לכל רובד ולכל חלק בתוכנו יש תפקיד שונה עבורנו והוא נמצא כדי לשרת את טובתנו.
כל חלק נושא את המתנות שקשורות אליו: האף את הנשימה והריח, האוזניים את השמיעה, העיניים את הראייה, הרגליים את ההליכה והתנועה במרחב, הלב את הזרמת הדם בגוף. לעולם לא היינו מוותרים על הידיים שלנו או על הרגליים שלנו, וגם לא על חלקים נסתרים מעינינו, כמו הלב והכליות.
אם נריב עם הרגליים שלנו, הן יתפקדו פחות טוב ואנחנו ננוע במרחב פחות טוב; כאשר אנחנו רבים עם שלפוחית השתן ולא מתפנים בזמן, היא מאבדת את היכולת שלה להחזיק את השתן; אם נריב עם הידיים שלנו ולא נקבל אותן כשהן לא מצליחות לעשות דברים, הן לא ילמדו ואנחנו נוכל לעשות פחות דברים; וכך הלאה לגבי כל אחד מהאיברים שלנו. לכן, ככל שנאהב את החלקים שלנו ונקבל אותם, נוכל ליהנות יותר מהמתנות שלהם.

הרגשות שלנו

גם הנפש שלנו היא רובד שלנו וגם לה יש חלקים משלה. הרגשות שלנו הם חלקים מהרובד של הנפש ולכן לכל אחד מהרגשות השונים יש מתנה עבורנו. גם את הרגשות חשוב שנסכים לקבל כדי שיוכלו למלא את תפקידם על הצד הטוב ביותר עבורנו.
מן הסתם, כשמדובר בידיים ורגליים יותר ברור לנו למה צריך אותן וגם קל יותר לקבל אותן. אולם כשמדובר ברגשות, נראה שאנשים רבים מוכנים לוותר על חלק מהם במודע ועל רגשות אחרים – באופן לא מודע.
התרבות הפטריארכלית לימדה את רוב האנשים שעדיף לא להרגיש – מסיבות שונות. אבל מי שלא מרגיש מגיל צעיר לא לומד להכיר את הרגשות שלו ולהשתמש בהם. תארו לכם ילד, שמקטנותו הוריו כל הזמן חששו לו ולא הניחו לו לטפס ולנוע חופשי במרחב. הילד הזה יֵדע להשתמש בגופו פחות טוב ולא פעם ייתקל במכשולים שלאחרים אינם מהווים בעיה, אבל בשבילו הם בלתי עבירים.
הזמן הטוב ביותר להכיר ולתרגל את חלקי הנפש השונים שלנו הוא כשאנחנו קטנים. זה הזמן שבו אנו לומדים להשתמש בידיים, ברגליים, בחשיבה. כשאנו קטנים, היכולת שלנו ללמוד את החלקים שלנו ואת המתנות שלהם ולפעול איתם ממקום של חיבור אליהם גדולה יותר. אם לא קיבלנו בילדותנו אישור להרגיש, יהיה לנו יותר קשה בעתיד ללמוד את החיבור לרגשות ולהפיק מהם תועלת. עם זאת, חיבור כזה עדיין אפשרי ללמידה גם בבגרותנו, וכדאי לנו לעשות את המאמץ וללמוד להתחבר לרגשות השונים ולקבל את מתנותיהם.

כמו לשאר האיברים, לכל רגש יש תפקיד ייחודי, הנושא בחובו מתנה עבורנו. ישנם רגשות שאנחנו יותר אוהבים, כמו שמחה, אושר, אהבה. וישנם רגשות שאנשים רבים לא רוצים לחוש, כמו כאב, עצב, חוסר אונים. בכל פעם שנחליט לוותר על רגש מסוים או לא להתחבר אליו, נאבד דבר חשוב לחיים שלנו.
הרגשות מעבירים לנו מידע מהנפש על הדברים שקורים לנו כדי שנוכל לשפר את התפקוד שלנו. בדיוק כמו שמגע בתנור לוהט מייצר כאב, שתפקידו לגרום לנו לשים לב לסכנה ולהזיז את היד, כך הרגשות השונים מביאים לנו מידע שאם נשתמש בו, חיינו יוכלו להיות הרבה יותר טובים. כל הרגשות שלנו חשובים ולכל אחד מהם תפקיד חשוב וייחודי. ניתן להסתכל על הרגשות שלנו גם כעל שליחים של הנפש שלנו. אם נקשיב להם, נקבל מהם את המידע ונוכל לשפר את מצבנו. ככל שנתעלם מהם, מצבנו יהיה פחות ופחות טוב עד רע מאוד.
חשבו על האפשרות שיגיע שליח לדלתכם כדי למסור לכם חבילה ואתם תתעלמו ממנו. ייתכן שהשליח פשוט יעזוב עם החבילה. אך אם השליח יודע שזו חבילה חשובה וגם אכפת לו מכם, הוא ינסה שוב ושוב לגרום לכם להתייחס לחבילה שהביא אליכם. כך גם הרגשות, לפעמים הם יוותרו ולא נקבל את המסר, ולפעמים הם יתעקשו וישובו, ויצעקו ויחבלו בחיינו כי עבורם לוותר, זה להשאיר אתכם ללא דבר חשוב עבורכם.

הפחד

הפחד הוא אחד הרגשות שרוב האנשים לא אוהבים ובדרך כלל יימנעו מלחוות אותו. הרבה אנשים בעצם פשוט פוחדים מהפחד. הוא מופיע בחיינו שוב ושוב ללא בקשת רשות. הוא לא נעים לנו, הרבה אנשים לא מבינים את משמעותו ולא יודעים איך להיפטר ממנו. פעמים רבות גם נחוש שהפחד בעצם מגביל אותנו או אף מקפיא אותנו וחוסם לנו את הדרך.

התבוננות: מה אתם מרגישים כלפי הפחד ומה אתם עושים כשאתם פוגשים בו? מה הייתם רוצים שיקרה כשאתם פוגשים פחד שלכם?

אכן, חלק מתפקידו של הפחד הוא לחסום לנו את הדרך. אך אין זה תפקידו היחיד. עיקר תפקידו של הפחד הוא לגרום לנו לעצור כדי לדייק את הכיוון שאליו אנו הולכים. למשל, כשאדם עובר כביש ללא פחד, יש הרבה יותר סיכוי שהוא לא יבדוק את מצב הכביש ויידרס. באותו מצב אדם עשוי פשוט להדחיק את הפחד, להתעלם ממנו, לא לבדוק את מצב הכביש וסיכוייו להיפגע יגדלו.
אנשים רבים מנסים להתעלם מהפחד, בין אם הוא מפריע להם להתקדם לכיוון שרצו ובין אם פשוט לימדו אותם להתעלם מרגשותיהם. אחת היא מדוע אנחנו מתעלמים מהפחד, התוצאה של ההתעלמות מהפחד היא התעלמות מאזהרה על סכנה קרובה שעלולה להזיק לנו.
כשאנחנו מגדלים ילדים, אנחנו מלמדים אותם להיזהר ולשמור על עצמם מתוך הפחדים שלנו. למשל, אל תיגע בחשמל, אל תרוץ לכביש, אל תטפס, אבל כשמדובר בנו, רבים מאיתנו מעדיפים לא לחוש את הפחד שאמור לעזור לנו לשמור על עצמנו.
חשוב להבין: הפחד בפני עצמו אינו יכול באמת לעצור אותנו ולשמור עלינו. רק שיתוף פעולה עם הפחדים שלנו יכול לייצר את המצב של הגנה על עצמנו ודיוק של הדרך שלנו.
אם באמת נסכים להתחבר לפחד, נגלה שהוא מתעורר בכל פעם שהדרך שבה אנחנו פוסעים לא מדויקת עבורנו. הפחד מנסה לבקש מאיתנו לעצור ולבדוק עד כמה הדרך שלנו נכונה לנו והאם יש צורך לדייק אותה.

הפחד כמצפן

כאשר אנו יוצאים לטיול באזור שאיננו מכירים, בדרך כלל נצטייד במפה ומצפן. את המפה אנו צריכים כדי להבין מהי הדרך שאנו צריכים לעשות כדי להגיע ליעדנו או פשוט להבין היכן אנחנו. למצפן אנו זקוקים כדי לדייק את הדרך שלנו.
דיוק הדרך שלנו הוא תפקידו של המצפן – וגם של הפחד – ולכן הפחד הוא בעצם מצפן פנימי שמתעורר בכל פעם שיש צורך לדייק את הדרך שלנו.
המחשה נוספת לתפקידו של הפחד הוא קו השוליים הכתום בצדו החיצוני של הכביש. קו השוליים החיצוני נועד כדי לדווח לנו כשאנחנו סוטים מהדרך. תפקיד הנהג, כשהוא מוצא את עצמו בשוליים, הוא לכוון את ההגה אל הכביש כדי לשמור על נתיב הנסיעה שלו. במצבים מסוימים, כשנחליט לרדת מהכביש אכן ניאלץ לעבור על הקו, אך זה יקרה מתוך החלטה מודעת שלנו.
הפחד דומה לקו השוליים החיצוני של הכביש, הוא מופיע כשהנפש שלנו מרגישה שיש סיכוי שאנחנו לא על הנתיב שלנו ושאנו צריכים לדייק את מיקומנו על השביל שלנו.
תארו לכם מה יקרה אם הנהג יתעלם מקו השוליים החיצוני של הכביש. בעצם הוא ירד מהנתיב שלו ואולי אף ייפגע כשהרכב שלו יידרדר. גם אנחנו, כשאנו מתעלמים מהפחד, יש סיכוי סביר שנרד מהנתיב שלנו וניפגע.
ישנם אנשים שכשהם חשים פחד הם נבהלים, מה יקרה לנהג שייבהל מהשוליים החיצוניים של הכביש, מה יהיו סיכוייו לפעול נכון?

להפוך את הפחד למצפן

אם כך, מה נוכל לעשות כדי לקבל את הפחד כמצפן וללמוד להשתמש בו לטובתנו?

השלב הראשון – הסכמה. להסכים שהפחד חשוב לנו ולקבל אותו. נוכל לעבוד רק עם מה שאנו מקבלים ולהפיק ממנו תועלת.

השלב השני – בדיקת הפחד. נשים לב אל הפחד, ננשום לתוכו ונבדוק מה הפחד מנסה לומר לנו. מהו בדיוק הדבר שאינו נכון לנו או אולי מה בדיוק הדבר שאין אנו רוצים שיקרה.

השלב השלישי – הפיכה. אנו לוקחים את מה שאיננו רוצים ובודקים בעזרתו מה הכיוון שכן מדויק לנו. נקשיב לפחד בתור הדבר שאיננו רוצים ובאותו זמן בדיוק נגדיר מה אנחנו כן רוצים. חשוב שיהיה קשר ברור בין מה שאיננו רוצים ובין מה שכן.
דוגמאות:

• אם אנו מפחדים לפגוש אדם מסוים, מה שאיננו רוצים זה לפגוש אותו ומה שאנו כן רוצים זה שאותו אדם לא יהיה במרחב שלנו.
• אם אנו מפחדים להיכשל במבחן, מה שאיננו רוצים זה להיכשל במבחן ומה שאנו כן רוצים זה להצליח במבחן.
• אם אנו מפחדים שנלך לאיבוד, מה שאיננו רוצים זה ללכת לאיבוד, מה שאנו כן רוצים זה להגיע אל המטרה שבחרנו.

כך עם כל פחד שנרגיש, נבין מה איננו רוצים ומה אנו כן רוצים.

בשלב הרביעי – נבדוק את האופן שבו ניסחנו את מה שאנו כן רוצים וננקה ממנו מילים שליליות. מילים שליליות מבלבלות את התודעה ולא פעם יפריעו לנו לדייק. לכן בשלב הזה ניקח את מה שאנו כן רוצים ונהפוך אותו לניסוח חיובי.
לדוגמה: בדוגמה הראשונה לעיל, בניסוח של מה שאנו כן רוצים היה: "שאותו אדם לא יהיה במרחב שלנו". הפיכה של המשפט הזה לחיובי היא, למשל, שאנו רוצים "שהמרחב שלנו יהיה פנוי מאותו אדם".
שימו לב שבדוגמאות האחרות שניתנו הניסוח של המטרה נעשה במילים חיוביות בלבד.

השלב החמישי – דיוק נוסף של הכיוון. בשלב הזה אנו בודקים אם הכיוון שהגדרנו אכן מדויק לנו. כדי לבצע את הבדיקה הזו, אנחנו שוב נושמים עמוק ואומרים לעצמנו את מה שאנו כן רוצים. אם אנחנו מרגישים שזה עדיין לא מדויק, כדאי לנו לשוב ולדייק את הניסוח עד שנרגיש איתו נוח.

השלב השישי – יצירת בקשה. בשלב השישי והאחרון בעבודה עם הפחד כל שנותר לנו הוא לבקש את מה שאנו אכן רוצים. בקשה כזו מכוונת את כל החלקים שלנו כך, שכולם יוכלו לפעול באופן המדויק ביותר למילוי הבקשה שלנו. כדי לעשות זאת עלינו לקחת נשימה עמוקה נוספת ולבקש את מה שאנו רוצים. זו הדרך שלנו לייצר את הסנכרון של כל החלקים שלנו עם הבקשה שלנו. בדרך כלל, אם בשלב הזה ננסה להרגיש את הפחד שאיתו אנו התחלנו נגלה שהוא נחלש באופן משמעותי או אף נעלם. מבחינת הפחד – הוא סיים את תפקידו.

קבוצות של פחדים

מתברר שפחדים מגיעים פעמים רבות בקבוצות. גם אם בתחושה שלנו זה לא נעים, יש בכך גם טוב. כל פחד הינו שונה, וכל אחד מהפחדים מכוון את המצפן שלנו בדרך אחרת, שמשלימה את זו של הפחדים האחרים.
פחדים שמגיעים בקבוצה שונים אחד מהשני וכל אחד מהם מחזיק חלק אחר מהמצפן שלנו, לכן מקבוצת הפחדים שלנו בזמן מסוים נוכל לבנות מצפן יותר מדויק מאשר מפחד אחד.

כדי לחשוף את המצפן מתוך קבוצת פחדים כדאי לנו לבצע את הפעולות הבאות:

• קחו דף וחלקו אותו ל-4 לאורכו.
• רשמו לכם את כל הפחדים שלכם בעמודה הימנית שנוצרה מן החלוקה הזו. השתדלו להיות מדויקים בניסוח של הפחדים.
• העמודה שלידה היא עבור מה אינכם רוצים שיקרה בהקשר של הפחד.
• העמודה השלישית היא עבור מה שאתם כן רוצים שיקרה.
• העמודה הרביעית היא עבור הבקשות שלכם בניסוח חיובי ובאופן מדויק.

בעצם מה שאנחנו רוצים זה לבצע עבור כל אחד מהפחדים שברשימה שיצרנו את הסעיפים 6-1 של הפיכת פחד למצפן ועל ידי כך לקבל מצפן יותר רחב ויותר מדויק.
לאחר שעשיתם זאת עבור כל הפחדים, קראו את מה שנוצר בטור של הבקשות.
אם אתם חשים שעולים עוד פחדים, הוסיפו אותם לדף והפכו אותם לחלקים נוספים של המצפן שלכם.
אם אתם מרגישים שעדיין משהו לא מדויק, חזרו על השלב החמישי ונסו לדייק יותר את המצפן שיצא.
עכשיו קראו אותו לעצמכם ובדקו כיצד אתם מרגישים. סביר שתרגישו גם יותר טוב וגם יותר ברורים לעצמכם.

שימו לב שעד כאן לא עשינו דבר כדי להגיע למימוש של המצפן שמצאנו. רק עכשיו כשהמצפן ברור ניתן לגשת ולראות האם צריך לעשות משהו בהקשר שלו.

סיכום

הפחדים הם חלק מאיתנו. הם שליחים של הנפש שלנו והקבלה שלהם תאפשר לנו להיעזר בהם ולבנות לנו מצפן.
כל פחד הוא חלק ממצפן יותר גדול וקבוצות פחדים שנהפוך למצפן יעזרו לנו לדייק את החיים שלנו.
סביר להניח שאחרי מספר קטן של פעמים, שבהן נהפוך פחדים למצפן, במקום הרגשות שהיו לנו בעבר אל הפחדים שלנו, נוכל לחבב את הפחדים שלנו ולחוש עד כמה הם חשובים לנו ועוזרים לנו. כך נוכל, בפעמים הבאות שיגיעו פחדים, להיעזר בהם יותר מהר ויותר בקלות.

בהצלחה!