השליחות של הרגשות

פורסם בירחון אדם עולם בגיליון בנושא התפתחות 4.13

מאת: איריס סובינסקי, מפתחת השיטות "זוגיות הרמונית" ו"המפגש הפנימי"

הקדמה

את נושא "השליחות של הרגשות" פגשתי לראשונה אצל רודולף שטיינר בספרו "מטמורפוזות של חיי הנפש" ותיאורו פתח לפניי עולם חדש של תובנות.
כאדם שגדל בסביבה ובתרבות שבהן הרגשות נתפסים כנחותים ומפריעים ושיש לדכא אותם, התפיסה שלרגש יש חשיבות בחיי היוותה מהפך עבורי. הרעיון שהרגשות נושאים בחובם שליחות, שנועדה לפתח ולקדם אותנו, שלח אותי למסע חיפוש אחר השליחות של הרגשות שאני פוגשת מדי יום. מסע זה היווה אבן דרך חשובה בתהליך ההתפתחות האישי שלי והוא נדבך חיוני בתהליכי ההתפתחות והריפוי שאני מלווה.
בספרו "מטמורפוזות של חיי הנפש" (הוצאת תלתן, 1998, מגרמנית: אלישע אבשלום) מתאר שטיינר רגשות כמו כעס, יראת קודש ועוד, ואת תרומתם להתפתחות האדם והאנושות.

השליחות החינוכית של הכעס

עצרו לרגע ונסו להרגיש מהי תחושתכם האישית לגבי כעס… ועכשיו, כשזו ברורה לכם, בדקו אותה מול דברי שטיינר: "אנו נראה כיצד רוחש אחיזה בנפש התחושה משהו, המביא את האני למצב בו ביכולתו לקחת את חינוכו בידיו הוא…. זהו הכעס".
שטיינר מראה כיצד הכעס משמש מנוע להתפתחות של ה"אני" בשלב הראשוני, השלב שבו הוא עדיין רדום. עוד מדברי שטיינר על הכעס כמחנך: "כשאנו לומדים באופן בלתי מודע – באמצעות הכעס – שאיננו מסכימים עם דבר שאינו צריך להיעשות, אנו נעשים… בשלים יותר לשיפוטים בהירים בנפש הגבוהה. כך מהווה הכעס במישור מסוים מחנך של האדם" (ע' 22-21, שם).
שטיינר רואה את חשיבות הכעס גם בנושא נוסף: "אם נראה אווילות או אי צדק ולא נהיה מסוגלים להתלהט בכעס אצילי, יעבור העולם החיצון עם עובדות אלה על פנינו באדישות…" כך, לדבריו, "מחנך הכעס גם את הדבר האחר באני, את חוסר האנוכיות" (ע' 24-23, שם).
לדברי שטיינר, הכעס אחראי גם על ההתעוררות של האני הרדום וגם על ההפיכה שלנו ליצורים חברתיים אכפתיים. הוא רואה בכעס שליח חשוב בהתפתחותם של חלקים בנפש שלנו גם כאינדיבידואלים וגם כיצורים חברתיים.

עכשיו בואו נתבונן על עצמנו ועל יחסנו לכעס: כיצד אנו מחנכים את ילדינו? האם אנו מניחים לכעס שלהם להתבטא כדי שיוכל לחנך אותם? ואנו, האם אנו נותנים לכעס לפתח את האני שלנו? מה הקשר בין השליחות של הכעס ובין האופן שבו אנו מטפלים בכעס שלנו או של אחרים? ומה אנו והעולם מפסידים, כאשר אנו חונקים, מדחיקים ומעלימים את הכעס מחזית חיינו?
והשאלה הכי גדולה: כיצד נוכל לטפל בכעס כך שיוכל למלא את שליחותו?
את התשובות לשאלות האלה, כמובן, נותן כל אחד מאיתנו על פי ההחלטות האישיות שהוא עושה, וחשוב לבחור לעשות זאת בדרך שתתאים לכל אחד מאיתנו כאינדיבידואל.

חקירת השליחות של הרגשות השונים

שאלת ההתייחסות לרגשות, באופן שיאפשר להם למלא את שליחותם, נכונה לגבי הכעס כמו שהיא נכונה לגבי כל הרגשות האחרים. וכשהבנתי את חשיבותה של השליחות של הרגשות, החלטתי שאיני מוכנה לוותר על המתנות שהם אמורים להביא לחיי, ויצאתי למסע חיפוש אחר השליחות של הרגשות שפגשתי בחיי ולבירור האופן שבו אני אמורה לפעול יחד איתם.
המסע הזה דרש ממני לתת מקום והתייחסות לרגשות מראש, עוד לפני שגיליתי את מהות וסיבת שליחותם. כדי לעשות זאת הייתי צריכה פשוט לסמוך על שטיינר ועל היקום שיש לדברים הקיימים בחיי סיבה ותכלית. זאת ועוד: היה עליי להניח לעצמי לחוש את הרגשות כפי שהם, בלי לנסות לשנות אותם או להשפיע עליהם, אבל מתוך לקיחת אחריות על ההשפעה שתהיה להם על סביבתי.
בגדול, אפשר לומר שהסכמתי להרגיש את כל מה שהייתי מסוגלת להרגיש, ובד בבד להקשיב לרגש כשליח ולחפש את האופן שבו אוכל לקבל את המשלוח של הרגש.
בין הרגשות שחקרתי היו הפחד, הכאב, חוסר האונים, הזעם והשמחה ובהם אני רוצה לשתף אתכם.
חשוב לי להזכיר שזוהי החקירה שלי ובתור אינדיבידואלים אני מזמינה אתכם לבדוק עם עצמכם, מהי השליחות של כל אחד מהרגשות בעיניכם.

הפחד

רגש שאנו פוגשים לעתים קרובות הוא פחד. הפחד יכול להופיע בדברים קטנים, כמו הפחד כשמישהו כועס עליי, או בדברים גדולים, הפחד מפני קשיי פרנסה. בכל מקרה, הפחד מופיע כשמשהו מאיים עלינו בהווה או בעתיד והוא קשור לתחושות לא נעימות. אם נלך בדרכו של שטיינר, לפחד יש תפקיד, שליחות. אם כן, מהי שליחותו של הפחד?

בשלב זה, כשאנו פונים לחקירת השליחות של הפחד, יש תנאי שעלינו לעמוד בו: אי אפשר לחקור דבר שאנו רוצים להימנע ממנו. אם נוכל להסכים מראש שלפחד יש שליחות וחשוב לנו לבחון אותה, נוכל לקבל אותו יחסית בברכה. כשאנו מסכימים לקבל את הפחד בברכה ניתן לצאת לחקירה. חשוב לזכור: על אף הביטוי "פחד מוות", בדרך כלל הפחד עצמו אינו הורג.

בואו נעשה תרגיל שיעזור לנו בגילוי השליחות של הפחד:

• בחרו פחד כלשהו, פחד קטן או פחד גדול – הכל מתאים. עם פחד קטן קל יותר לעבוד, אבל חשוב שהפחד שבחרתם בו יהיה אמיתי. רשמו לפניכם מהו הפחד שלכם.
• עכשיו הסכימו להרגיש אותו. הפחד מראה לכם משהו שאינכם רוצים בו. למשל, הפחד שיכעסו עליי מראה לנו שאיננו רוצים שיכעסו עלינו. זה שלב פשוט יחסית: רשמו לפניכם מה אינכם רוצים שיקרה.
• כשאתם יודעים מה אינכם רוצים שיקרה, בדקו מה אתם כן רוצים באותו הקשר, ולא משנה כמה זה אמיתי או סביר. אם להשתמש באותה דוגמה מקודם: אנו רוצים שיתייחסו אלינו בעדינות. עכשיו רשמו מה אתם כן רוצים בהקשר של הפחד שבחרתם.
• עכשיו הגדירו וכתבו באופן מדויק את הבקשה של הדבר שאתם כן רוצים בו. למשל: אני מבקשת שיתייחסו אליי בעדינות. הבקשה חייבת להתחיל בצמד המילים "אני מבקש/ת".
• נשמו עמוק ובקשו את הבקשה שכתבתם. הרגישו את מה שאתם כן רוצים בו. מהי התחושה כעת? מה קרה לתחושת הפחד?

בדרך כלל בתהליך כזה תחושת הפחד תיחלש, ותחושה נעימה תופיע עם אמירת הבקשה.

אז מהי השליחות של הפחד?
הפחד בעיניי משול לשוליים הכתומים של הכביש. יש לנו את שביל החיים, שבו אנו רוצים ללכת. לפעמים, בלי לשים לב, אנו מתחילים לרדת מהשביל שבחרנו. בשלב זה הנפש רוצה להזהיר אותנו, לאותת לנו לשים לב למיקומנו יחסית לשביל. כיצד תיידע אותנו הנפש על כך? היא שולחת פחד, שמסמן לנו שמשהו שלא מתאים לנו מתקרב. אם נבין זאת נעצור, נבדוק איפה אנחנו על שביל החיים שלנו, ונברר מחדש לאן אנו רוצים להגיע.
כשבחרנו את הכיוון (מה שאנחנו כן רוצים), נבקש את הבקשה המדויקת. המודעות, תת-המודע והנשמה שלנו יקשיבו לבקשה ויעזרו לנו להגיע למקום שאליו אנו מכוונים. באופן זה הפחד עוזר למי שמקשיב לו לדייק את הכיוון שלו כאשר הוא סוטה, מסיבות שונות, מהדרך שבחר, וזוהי שליחותו של הפחד.
זוהי השליחות של הפחד לפי הבנתי, ומהי לפי הבנתכם?

הכאב

נתחיל בסיפור שכולנו מכירים. ילד קטן לומד ללכת ומנסה להכיר את העולם. המטבח הוא מקום מרגש במיוחד. בדרך כלל במטבח נמצא גם תנור האפייה. הילד בודק את העולם דרך ידיו, וכשהוא נוגע בתנור זה כואב. הכאב גורם לילד גם להרחיק את ידו מהתנור ולהגן עליה וגם לא לנסות שנית. הכאב לימד את הילד שיש פה דבר שלא טוב לו וכדאי לו להתרחק ממנו.
יש ילדים שאין להם תחושת כאב פיזית. ילדים אלו חשופים לפגיעות מכיוון שהכאב אינו יכול ללמד אותם על העולם.

ומה הכאב עושה למעננו?
גם לנו מסמן הכאב את המקומות שבהם אנחנו בסביבה או במצב שפוגעים בנו. בעצם, זוהי הדרך הכי ברורה לדעת שמשהו סביבנו או בתוכנו לא נכון לנו.
דוגמה: כאשר עשינו מאמץ בעבודה והבוס לא מעריך ולא מכיר במאמץ שעשינו, אנו נחוש כאב. המאמץ שעשינו עלה לנו בכוח חיים (אנרגיית חיים), אי ההכרה בו בעצם יוצרת מצב שבו בזבזנו לשווא את כוח החיים שלנו, נשארנו עם פחות אנרגיה ואין דבר שיחזיר לנו את הכוח שהשתמשנו בו. הישארות במקום הזה תדלדל את כוחות החיים שלנו, דבר שיפגע בנו ובתפקוד שלנו, אם יימשך לאורך זמן.
הכאב מסמן לנו שאנו נמצאים במערכת יחסים שמחלישה אותנו ואנו צריכים להפסיק את אובדן הכוח שלנו על ידי שינוי הדרך שבה אנו פועלים או על ידי שינוי המקום שבו אנו נמצאים.

דוגמה נוספת: אנו נמצאים בסביבת אנשים סובלים. למשל, חולים. כשאנו מודעים לכאב שבסביבתנו אנו חשים אותו בתוכנו. מצב זה יחליש אותנו והיכולת שלנו לעזור לאחר גם היא תיחלש. הכאב שאנו חשים אינו שלנו. אם נוכל במצב זה ליצור נפרדות ולשים גבול בינינו לבין האחר, נוכל להיות איתו בתחושת אמפתיה ולעזור לו ללא היחלשות מהכאב שלו.
הכאב, הפעם, מסמן לנו שאנו מחוברים לאחר באופן לא מתאים ושאנו צריכים למצוא דרך אחרת כדי להמשיך להיות שם. כאן עלינו לעבור שינוי פנימי, שנקרא "יצירת נפרדות". בניגוד לניתוק, הרגש שלנו יישאר עם האחר, אבל ללא תחושת החיבור הסימביוטי שמחלישה אותנו.

עוד דוגמה: זוגיות חדשה מתחילה, בן הזוג מבקש מהאישה שתקדיש לו יותר ויותר מזמנה, שתוותר על חברותיה, שתעבור לגור איתו באזור אחר, שתוותר למענו על העבודה שלה, שתקטין את הקשר שלה עם משפחתה. כל הניתוקים הללו מכאיבים לבת הזוג. הם בעצם מנתקים אותה ממקורות הכוח שלה, מחלישים אותה והופכים אותה לתלויה בבן זוגה. בפני האישה עומדות כמה אפשרויות: לוותר על הבחור, לא להסכים לבקשותיו ולהסתכן בפרידה או להישאר ולהשלים עם האובדן והכאב. לפי הסטטיסטיקה, התנהגות כזו של בן זוג מאפיינת גברים שהבעיות הרגשיות שלהם עלולות בעתיד לסכן את בנות זוגם. הכאב במקרה הזה הוא איתות לאישה שהיא נתונה בסכנה.

אנו יכולים לראות שהכאב מסמן לנו את המקומות שבהם צריך לקרות שינוי באופן שבו אנו מתנהלים בעולם או בתוכנו.
רבים מאוד רואים בכאב רגש "רע" ומעדיפים להשתיק אותו במקום להקשיב לו. התוצאה של אי ההקשבה לכאב היא הישארות במצב ובהתנהלות שלא נכונים לנו עד שהכאב גדל למצב בלתי נסבל. או אז נקשיב לו ובדרך כלל גם נצטער על שלא עשינו זאת קודם.
זוהי הדרך שלי לראות את הדברים, ומה אתם רואים כשליחות של הכאב?
קבלת הכאב כשליח של הנפש שלנו תאפשר לנו לתת לו מקום כבר בהתחלה, כשהוא עדיין חלש ומרומז, ולקבל ממנו את השליחות של האזהרה מפני האופן או המקום שבהם אנו פועלים.

חוסר האונים

חוסר אונים נחשב רגש קשה. הוא נוצר כאשר אנו חווים מצב שבו אין לנו מוצא ממקום או מקושי שאינם מתאימים לנו. רגש זה מביא איתו גם תסכול ולא פעם אף כאב. משולש רגשות זה קשה להכלה, ועם זאת נרוויח ממנו הרבה, אם נסכים להרגיש אותו ולזהות אותו.
לדוגמה, המחנכת של הילד שלנו מדברת אליו באופן מחליש. מכיוון שהיא איתו בכיתה כל יום, המצב בלתי נסבל ומזיק. שיחה איתה עלולה להגביר עוד יותר את העוינות שלה כלפי הילד; שיחה עם המנהלת על תפקודה הלקוי של המחנכת עלולה להיראות למנהלת כהתערבות בניהול. יש אנשים שמבחינתם המצב הזה בלתי פתיר ומעורר תחושת חוסר אונים.
תפקידו של חוסר האונים הוא לומר לנו, שבדרכים שאנו מכירים אין אנו יכולים לפתור את הבעיה שמעיקה עלינו. המסר הזה בהחלט מתסכל. אם כל מה שאנו יודעים לא יעזור, מה כן יעזור?
בעולם שבו אנו חיים ישנן דרכים רבות ומגוונות לפעול בכל סיטואציה. במקרים רבים שינוי זווית הראייה יפתח לנו דרך נוספת, שהייתה חסומה בפנינו עד כה, בתוך המצב הבעייתי. במצבים מסוימים הרחבת זווית הראייה כך שהיא תאפשר לפתרונות אחרים להופיע בפנינו, היא עצמה מורכבת ודורשת עבודה של הנפש.
פתרונות רבים חבויים מאיתנו עקב תפיסות עולם שירשנו או אספנו במשך החיים ואינן מחויבות המציאות, וחוסר האונים מרמז על כך שנדרשת פעולה כדי לנקות את המשקפיים שבהם אנו מסתכלים על החיים.

אפשרות התמודדות אחרת היא לנסות להיעזר במישהו אחר, שאולי יוכל לראות דרך שנסתרת מעינינו או לזהות את החסימה בתפיסה שלנו. ייתכן שמה שנראה לנו בלתי אפשרי, ייראה אפשרי למישהו אחר.
אפשרות נוספת היא להיכנע לחוסר האונים, להסכים לחוש בו בכל עוזו ולבקש שהדרך תיפתח עבורנו. כאשר הנפש תשמע את הבקשה ותזהה את התחושה שלנו, היא תחפש ותפתור את המקום שבו קיימת החסימה שמפריעה לנו לראות אפשרויות אחרות.
לפעמים החסימה שבתוכנו לא תאפשר לנו לראות גם את הדרכים שיציעו לנו אחרים, ויהיה עלינו להיכנע לחוסר האונים כדי לפתוח את החסימה הפנימית שלנו.
השהייה במצב של חוסר אונים הינה לעתים בלתי נסבלת ונצטרך להיעזר בליווי של מטפל כדי להיות בה ולהכיל אותה עד שתיפתח החסימה.

כשאנו פוגשים בחיינו חוסר אונים, האופן שבו אנו תופסים את ההתנהלות של העולם מקבל חשיבות גדולה. אם נאמץ תפיסת עולם שלפיה תמיד יימצא פתרון, תעזור לנו תפיסת השפע הזו לגייס את הכוחות בחיפוש של דרך חדשה.

הזעם

כדי לפצח את שליחות הזעם נאלצתי להיעזר במטפלת ברפואה סינית, שלימדה אותי על שליחותו של הזעם לפי הרפואה הסינית.
שליחותו של הזעם היא לחתוך את הכבלים שחונקים אותנו מבפנים. הזעם הוא סכין המנתחים של הנפש והוא חד, מדויק ויודע מה צריך לחתוך בתוכנו כדי להשתחרר מהתנהגויות שמקפיאות אותנו לאורך זמן במצבים שקשים לנו.
הזעם המצטבר לאט-לאט מגיע לעוצמות שקשה להכיל אותן, ולכן הוא נחשב מסוכן. כדי לעבוד עם הזעם אנו זקוקים למודעות מתורגלת, ליכולת הכלה גבוהה וללקיחת אחריות אישית על האופן שבו אנו מתנהלים איתו.
בעבודתי עם המטפלת כיוונו את הזעם פנימה, והוא שחרר אותי מאמונות מגבילות בנושא יחסיי עם בן זוגי, שהשפיעו על היכולת שלי להיות מי שאני באמת גם על ידו, ומתפיסת עולם והרגלים שליוו אותי והפריעו לי זמן רב והיה לי קשה לשחרר בדרך אחרת.
כשאנו משחררים את הזעם שלנו החוצה על אחרים אנו מפספסים את הייעוד האמיתי שלו – לרפא אותנו. הזעם מכיל אנרגיה עוצמתית וכדאי לעבוד איתו בליווי מטפל, לפחות בהתחלה.

השמחה

שמחה נחשבת בדרך כלל רגש שאנו רוצים בו ומחכים לו. אבל האם אנחנו באמת מסכימים לחוות את השמחה? האם בכל פעם שהשמחה מגיעה אלינו אנו מסכימים לשמוח או שיש לנו מיליון תירוצים למה לא לשמוח.
זה יישמע אולי מפתיע, אבל אנשים רבים לא מסכימים (או לא יכולים) לחוש שמחה, וככל שהיא גדולה יותר, כך קשה להם יותר להרגיש אותה. אני משאירה לכם לבדוק את הרגש הנפלא הזה עם עצמכם: האם אתם מוכנים לחוש שמחה? ואם כן, כמה שמחה אתם מוכנים להרגיש?

מהי השליחות של השמחה ומדוע חשוב להרגיש אותה?
כאשר אנו שמחים החיים נראים לנו קלים יותר, אנו מתמלאים כוח חיים, הלב שלנו מתמלא חום ואנחנו נהיים יותר חברותיים. כשהשמחה גדולה מאוד, אנו נחפש מישהו לחלוק איתו את השמחה שלנו ועל ידי כך נתרום גם לו מהכוח שקיבלנו. השמחה עוברת מאדם לאדם ומחזקת גם את הנותן וגם את המקבל.

השמחה מחזקת את כוחות החיים שלנו ומקרבת בין בני האדם. היא פועלת ככוח מחזק גם עבור האינדיבידואל וגם ברובד החברתי.

סיכום

הרגשות שלנו וחשיבותם נדחו לפינה במשך שנים רבות. כדי להפיק תועלת מהשליחות שלהם וללמוד מהם עלינו להסכים להרגיש אותם ולהתחבר אליהם בזהירות ובעדינות. בשעה שאנו עושים זאת עלינו לבדוק מתי אנו זקוקים לעזרה בהכלה שלהם או האם אנו זקוקים לכל עזרה אחרת. מתוך המקום הבטוח הזה אנו יכולים להניח לרגשות להתקיים בתוכנו ואז לפענח את השליחות המיוחדת שלהם אלינו.
בחנו כאן חלק קטן מהרגשות, כמובן – ישנם עוד רגשות רבים לגלות ולחקור. אם נהיה פתוחים לעבודת ההתפתחות החשובה הזו, נקבל מהרגשות את מתנותיהם ונתעשר מהם.
העבודה עם השליחות של הרגשות הינה מסע של גילוי, התפתחות, למידה וריפוי עצמי. המסע הזה מביא לחיים שלנו גם את התחושה המעצימה שכל מה שקורה בחיינו חשוב ושלכל דבר יש תכלית, וגם עניין חדש בדברים שקורים בתוכנו ומחברים אותנו לנפש שלנו בסקרנות ובאהבה.
מידע ומאמרים נוספים בנושא ניתן למצוא באתר: https://www.iris-sovinsky.com.