פורסם בירחון אדם עולם בגיליון סתיו 2013
מאת: איריס סובינסקי, יוצרת השיטהוצרת השיטה "זוגיות הרמונית" ומטפלת בזוגיות ואנשים רגישים מאוד
במאמר הקודם תיארתי את התהליך ההיסטורי של יחסי הגברים והנשים מהתקופות המטריארכלית והפטריארכלית וההשפעה שלהן על הזוגיות. ומה המצב היום? האם זה נגמר, האם אנשים שחיים בזוגיות במאה ה-21 מרגישים אחרת? מדוע חדלה להתקיים החברה המטריארכלית? מה הם הרווחים האפשריים לגברים בימינו, שעבורם שווה יהיה להם לוותר על השליטה? מה יש לעולם היום להציע לנו שלא היה בעבר? וכיצד מאזנים בחברה, בזוגיות ובתוכנו בין הגברי והנשי?
מצד הנשים, רבות מהן עובדות כיום ומרוויחות כסף. האם הן חופשיות להגשים את עצמן, לקבוע בעצמן את מהלך חייהן, להחליט מה ייעשה בכספן? האם הן חשות שוות זכויות?
את סיומה של התקופה הפטריארכלית, שבה שלטו הגברים במוצהר בנשים, אנו מקבלות בשמחה. אני מניחה שגם התקופה המטריארכלית, שבה פירקו הגברים את שלטון הנשים, הגיעה לידי מיצוי וירדה מעל במת ההיסטוריה. אכן, מאז ומעולם שאפו וביטאו בני האדם, והיום יותר מתמיד, את התשוקה לחופש ולחיים מתוך הגשמה אישית. התפתחות האינדיבידואל שקורית לאורך השנים מחזקת את הכיוון הזה אף יותר.
התקופות הקודמות התאפיינו בשליטה באחרים. מצב של שליטה באחרים לא זו בלבד שאינו מאפשר לנשלטים לחיות בדרך שמתאימה להם, אלא שהוא גם מנוון ואינו מאפשר גם לשולטים להיות פנויים להגשמה האישית, והם מבזבזים את מיטב כוחותיהם על השליטה עצמה. לפעמים נראה שכשיש לנו את מי להפעיל, יותר קל לנו להגשים את שאיפותינו, אך אם נתבונן מקרוב נגלה שבעצם זה גורם לנו להיות עסוקים באחרים במקום בעצמנו. אותם גברים שישחררו את השליטה בנשים יוכלו להפסיק להיות עסוקים במה שקורה לנשים ויזכו בחופש לפעול למען עצמם ולמען ההגשמה שלהם.
התקופה הנוכחית
העידן שאנו חיים בו הוא תקופת מעבר. זה זמן מה שבחלקים גדולים בעולם העבדים משתחררים והגיע גם תור עבדות הנשים להסתיים. אנו מתחילים לראות שינוי: חלק הולך וגדל מהגברים מעורבים בגידול הילדים וחלק גדול מהנשים יצאו ממצב שמחייב קורבנות וביטול עצמי.
העולם של היום מאפשר יותר מבעבר למצוא את המשאבים ואת הדרך להגשמה האישית, אך ישנם הרגלים ותפיסות עולם שירשנו מהעבר ועדיין עומדים בדרכנו. הם האתגר האמיתי שעל כל אחד ואחד מאיתנו למצוא ולבער מתוכו.
נשים רבות עדיין חיות בתחושה שהן פחותות יחסית לגברים, ונשים רבות עדיין עושות דברים שאינן אוהבות או שאינם משרתים אותן, כי נראה להן שלזה מצפים מהן. להלן כמה דוגמאות:
- אחד הגורמים המרכזיים שמעודדים את התחושה הזו היא הנראות של הנשים בחברה, כפי שהיא מתבטאת, בין השאר, בפרסומות ובאמצעי התקשורת – אישה צריכה "למצוא חן", בראש ובראשונה בזכות המראה שלה, על פי הגדרה מצומצמת למדי של כיצד נשים צריכות להיראות, וכל מי שאינה נראית כך היא "לא בסדר".
- נשים רבות עדיין מתחנכות בביתן שחוכמה מפריעה לזוגיות ו"מאיימת" על הגבר ועל כן הן משתדלות להעלים את חוכמתן ומתייחסות אליה כאל גורם מפריע בחיים.
- האופן שבו רוב העולם מתנהל כיום נולד מחשיבה ומצרכים של הפן הגברי. כדי להשתלב בעולם, אישה צריכה לנתק את עצמה מהחשיבה הנשית הטבעית לה ולסגל לעצמה את החשיבה הגברית. למשל, ההתייחסות אל ההנקה (רק לאחרונה התבקשה אישה מיניקה לצאת ממרכז קניות, או הדרישה מנשים במקומות מסוימים לשבת בחלק האחורי של האוטובוס); תפיסת גוף-נפש לוקה בחסר ברפואה הקונבנציונלית; חוסר התייחסות להשפעה של יחסים בין-אישיים על תפוקה ועוד.
- גברים רבים רואים בנשים אלמנט לניצול, ונשים עובדות רבות נאלצות להסכין עם יחס מחפיר וניצול מיני, שנתפסים כחלק מנורמה חברתית. רבות מהן אינן מודעות לזכויותיהן והן חוששות להתלונן פן יאבדו את מקור פרנסתן (מקרי הניצול שמתפרסמים בתקשורת הם מיעוט, בחזקת יוצאים מן הכלל).
מצב זה מייצר פער גדול בין החוויה שלהן מול עצמן כנשים עצמאיות וחזקות לעומת מצבן בתוך הזוגיות ובמערכות יחסים אחרות. הפער הזה יוצר בלבול ותסכול שמפריעים להן לנהל מערכת יחסים מיטבית עם סביבתן.
ברמת הזוגיות
ישנם זוגות שמצאו את הדרך לחיים של שותפות ואיזון המאפשרים לכל אחד מבני הזוג להגשים את עצמו. בני הזוג חיים מתוך תחושת חופש והגשמה אישית ומביאים אל הזוגיות פרגון וכבוד הדדי.
לעומתם, זוגות רבים שהרגלי העבר של שליטה (מצד הגבר) וקורבנות (מצד האישה) עדיין טבועים בהם, אינם מוצאים את הדרך המשותפת, אין להם מודל לשותפות מאוזנת שמאפשרת את תחושת החופש וההגשמה האישית – והם מתגרשים או נכנעים למה שנדמה להם כצו הגורל וחיים את חייהם מתוך תחושת מרירות והחמצה. במצב זה קל לראות כי הדור הבא, של צעירים שרואים נכוחה את המצב, מקבל את הרושם שיש רק שתי אופציות לחיים: או זוגיות או חופש והגשמה אישית. על כן הם נמנעים בכלל מלהיכנס למחויבות זוגית ובוחרים בחופש ובהגשמה אישית ללא זוגיות.
יחסים של מקרבן וקורבן הם תוצאה של נשי פנימי שנדרס על ידי גברי פנימי כפי שהוטבע בנשים מתוך מערכת היחסים שראו בין הוריהן, והן אינן מודעות לכך או אינן יודעות כיצד לשנות את המצב וממשיכות לאפשר זאת גם בזוגיות. מובן שגם אצל בני זוגן היחסים של שליטת הגברי בנשי הפנימי משוחזרים במערכת היחסים החיצונית.
אני מאמינה שאם נגיע לשוויון בין הגברים והנשים בתרבות שלנו, והנשים יחושו שוות וחופשיות לחיות את חייהן באופן שמתאים להן מול אבות ואחים, מערכת היחסים הפנימית בין הגברי לנשי תשקף גם היא מערכת של שוויון וכבוד. אז יתפתחו בתוכן יחסי גברי-נשי מאוזנים ותתפתח בתוכן היכולת לעשות זאת גם בתוך הזוגיות. במשפחות שכבר הפנימו את הערכים של העידן החדש, אותם אחים או גברים שיגדלו גם הם עם איזון פנימי ועם נשים אוטונומיות ילמדו לחיות מתוך שוויון וכבוד הדדי ויספגו את החוויה המעצימה: קיום ביחד המאפשר גם מקום אישי לכל אחד.
ממקום זה אפשר יהיה לייצר זוגיות של שוויון וחברות, זוגיות שבה כל אחד מבני הזוג יהיה חופשי לחיות מתוך הגשמה אישית. רק טבעית היא ההנחה, שלחברה שבה כל פרט חי את חייו מתוך ביטוי מלא של היכולות שלו יהיה פוטנציאל אינסופי של שגשוג וצמיחה.
ברמה האישית
מה אנחנו יכולים לעשות היום כדי להגיע לעולם כזה?
בכל אחד מאיתנו מוטבעים דפוסים שנשארו מהעבר, מאותה תקופה שבה הגברים שלטו בנשים. הם חלחלו אלינו מהיחסים שראינו בסביבה שבה גדלנו. מאמצים גדולים נעשים כיום ברמת החברה על מנת לייצר שוויון, כבוד הדדי ושותפות בתחומים רבים. זה הזמן למצוא בתוכנו את אותם חלקים מהעבר ולנקות אותם מדפוסי התנהגות שאינם מועילים לנו, כדי שנוכל לחיות כשווים, לא ממקום קורבני או מקרבן, ואז גם נוכל לבנות זוגיות הרמונית שבה נוכל להיות נאמנים לעצמנו כאינדיבידואלים וגם למצוא את מקומנו ביחד כחלק מזוגיות.
התהליכים החברתיים והאישיים יכולים לפעול במקביל ואז גם התוצאות יגיעו מהר יותר. תרגול ברמה האישית של האיזון בין הפן הגברי לנשי בתוכנו (כפי שתיארתי במאמרים הקודמים) יאפשר לכל אחד מהחלקים שבנו להגיע לחופש לפעול לפי צרכיו ולתרום לנו מיכולותיו. מיומנויות התקשורת שיתפתחו בין החלקים בתוכנו יאפשרו לנו תקשורת מול אחרים, ואז גם יקל עלינו לחיות בזוגיות ובקהילה ולהביא לעולם מהיכולות המיוחדות של כל אחד ואחד מאיתנו.
סיכום
יש בינינו אנשים רבים שגדלו בתקופה או בתרבות שבהן עבדות הנשים ואלימות כלפיהן היו נורמה חברתית ואנו שומעים על התופעות הללו באופן יומיומי. לנו היום קשה לקלוט את זה, אבל במציאות שלנו עדיין מורגשות התוצאות של היחסים הללו – אם בחוויית הנשים בעולם ואם בניצול כזה ואחר של נשים בידי גברים. כדי לשנות את המבנה הפנימי והחברתי שנוצרו, יש לנקוט כמה אמצעים:
- לפעול באופן חד-משמעי לגילוי, להפסקה ולמניעה של מקרים של ניצול נשים וניצול מיני של ילדות וילדים.
- לתמוך בנשים שעברו ניצול כזה בילדותן או בבגרותן, להקיף אותן בתמיכה ולחזק את תחושת הערך שלהן בחברה.
- לעזור לנשים לזהות את תחושת הקורבנות בתוכן, שכן נשים שזוהי תפיסת העולם שלהן שבויות בתוכה ואינן מודעות לאפשרויות אחרות, ולהראות להן שהיא מיותרת ומזיקה להן.
- לעודד נשים להיכנס לתהליכי מודעות שיעזרו להן לחוש שוות בחברה.
- לפנות באופן מכוון ומובנה אל הילדים ולפתח בהם מודעות לערך העצמי שלהם ולזכותם להיות מי שהם, ולספק תמיכה למי שנפגע.
כל אחד מאיתנו מוזמן ויכול לקחת חלק בשינוי ולבחור את הנושאים שמעניינים אותו. גם בחירה של שינוי הדרך שאנו עצמנו חיים, לכיוון חיים של שוויון בין המינים וחינוך הדור הבא לדרך הזו, היא תרומה נכבדה וחשובה ביותר, וכמובן כל פעילות אחרת שנבחר לעשות.
שילוב הכוחות החברתיים יחד עם פעולות ריפוי וצמיחה יעזרו לנו ליצור עולם טוב יותר, של שוויון עבור כולנו בחברה, במשפחה, בזוגיות וברמת האינדיבידואל.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר: https://www.iris-sovinsky.com