בקשת בקשות

קוראות וקוראים יקרים,

במהלך החיים פגשתי את עצמי פעמים רבות במצב שבו אני רוצה להשיג משהו, אך הוא גדול ממני ומיכולתי להשיג אותו באופן ישיר – פער בין מה שיש לי במציאות ובין מה שאני רוצה שיהיה לי. לדוגמה, כשמתחילה שנה חדשה, אני נוהגת לבדוק ביני לביני מה אני רוצה להשיג בעבור עצמי או סביבתי; בזמן שיש פערים ביחסיי עם בן זוגי, וגם כשבארץ שלנו קורים דברים קשים שמפחידים אותי, כמו בתקופה האחרונה.

הכלי שלי להתמודדות עם הפער ולשנות אותו הוא בקשה. בכל פעם שאנו מוצאים את עצמנו עם פער בין מה שנכון לנו למה שקורה בחיינו, זהו זמן נכון לבקש בקשה.

נושא החודש: בקשת בקשות

הבקשות שאנו שואפים שיתקיימו בחיינו מאופיינות באיכות חשובה של כיוון. בקשה אמורה לכלול את הכיוון שאליו אנו מכוונים כדי להשיג את מבוקשנו בזמן שאנחנו מבקשים אותו. כשאנו מייצרים בקשה, אנו יוצרים בעצם מצפן – לשם נכוון את פעילותנו ואת כוחותינו ולשם יתכוונו כל הרבדים שלנו, אלו שאנו מודעים אליהם וגם אלו שאנו איננו מודעים אליהם.

חשוב לדעת, לאופן שבו בנויה הבקשה יש השפעה רבה על הפעולה שלה עלינו ועל חיינו. עוד חשוב לדעת, אנו יכולים לבקש בקשות בעיקר בעבור עצמנו. כשאני חושבת על אחרים, אני משתמשת בברכה. לדוגמה, שתהיה לכם שנה טובה, שנזכה לסיום המלחמה בקרוב, שכולם ישובו הביתה בריאים ושלמים.

כיצד לבקש בקשות?

כאשר אנו מבקשים, הבקשה מסנכרנת את הרבדים השונים שמהם אנו מורכבים – גוף, נפש, ה"אני" ורוח – כדי להגשים אותה למעננו.

חשוב שנדע את הדברים הבאים בעת ניסוח בקשה:

אם הבקשה אינה ממוקדת או מבולבלת, יתקשו החלקים שלנו להסתנכרן ביניהם ולייצר אותה בעבורנו.
אם היא ארוכה מדי, יש סיכוי שתהיה סתירה בין חלקיה השונים ואז לא ברור מה בדיוק יקרה.
אם נשתמש במילות שלילה, כמו "לא", במקרים רבים מילת השלילה לא תישמע ונקבל דווקא את ההפך ממה שהתכוונו לו.

כדי להימנע מכל זה, עדיף לבקש בקשה במילים מעטות, ברורות וחיוביות.

ומה אם יש לנו בקשה ארוכה?

בקשה ארוכה בדרך כלל אפשר לפרק לכמה בקשות קצרות וברורות, כך שהכיוון שאליו נכוון יהיה מדויק יותר. לפעמים, בזכות פיצול הבקשה, גם נבחין אם נוצרת סתירה בתוכה ונוכל לדייק יותר את הכיוון שלנו.

דוגמה לבקשה מבלבלת: אני מבקשת שבן זוגי ואני נוכל לתקשר בינינו באופן נעים, שהוא יסכים לכל מה שאבקש וגם שיהיה שמח תמיד.

כשנפרק את הבקשה לחלקיה, נקבל:

אני מבקשת שבן זוגי ואני נוכל לתקשר באופן נעים
אני מבקשת שבן זוגי יסכים לכל מה שאבקש
ואני גם מבקשת שבן זוגי יהיה תמיד שמח

מצב כזה איננו מציאותי ולחלקים שאנו מבקשים להפעיל לא יהיה ברור מה באמת חשוב. זאת, מכיוון ששום אדם לא יכול להיות באמת שמח אם הוא תמיד מסכים לכל מה שנרצה. ועוד, מה יקרה לצרכים הבסיסיים של בן הזוג במצב כזה?

הפירוק הזה מביא אותנו לבחור בקשה דומה, אבל אפשרית יותר:

אני מבקשת שבן זוגי ואני נוכל לתקשר באופן נעים
את הבקשה "אני מבקשת שבן זוגי יסכים לכל מה שאבקש" ניתן להמיר ב"אני מבקשת שנמצא פתרון שיתאים לשנינו"
ואני גם מבקשת שבן זוגי יהיה שמח

השילוב הזה הינו גם יותר מציאותי ובר מימוש וגם מתווה את הדרך להגשמת הבקשה.

דבר נוסף שחשוב לזכור:

כדאי להימנע מלפרט בבקשה כיצד יקרו הדברים, כי אנו איננו רואים את כל האפשרויות. עם זאת, אני תמיד מוסיפה את הבקשה "שהכל יקרה בקלות ובאופן נעים", וכך איננו סותרים את שאר הבקשות.

אנו יכולים לבקש כמה בקשות שנרצה ואין עליהן מגבלות, רק צריך לבדוק שהן אינן מתנגשות זו בזו ושהן אכן מכוונות למטרה שלנו.

בכל תקופה, לפי האתגרים שהיא מזמנת, ניתן לבקש בקשות שיעזרו לרבדים השונים שלנו לכוון את חיינו למקום שמתאים לנו.

הבקשות שאני מבקשת היום הן:

לעזור להגדיל את האהבה בארץ שלנו ובכל מקום בעולם
לעזור לאור להגיע לכל מקום
לעבור את התקופה הזו בשלום ובמצב נפשי רגוע
שהכל יקרה בקלות ובאופן נעים

כשאני בשליחות

מצב המלחמה שנקלענו אליו והרגשות הקשים שחוויתי הזכירו לי כלים שמצאתי במהלך חיי לתקופות הקשות שחוויתי. את הכלים הללו החלטתי לרכז באופן שגם אחרים יוכלו להשתמש בהם ואספתי אותם להרצאה "מלחץ ודאגה לרוגע ואהבה", שמתמקדת בכלים פשוטים לעזרה במצב הנוכחי, ובמאמר "כלים לעזרה עצמית במצבי לחץ ודאגה".

מוזמנים להכין לכם את רשימת הכלים שעוזרים לכם מתוך הרשימה הזו ומנסיון החיים שלכם.

המאמר וההרצאה מלווים בפוסטר הזה שממחיש את הכלים בצורה ויזואלית. הפוסטר זמין להורדה והדפסה בלחיצה על התמונה.

מאמר חדש: חושך ואור, היכרות וכלים מעשיים

כבר שנים שאני עובדת עם האיכויות של חושך ואור, הקשר ביניהם והשפעתם על חיינו. כמו תמיד, חיפשתי דרכים פשוטות כיצד להבין אותם וכלים נגישים לעבודה איתם. מתחילת המלחמה מצאתי את עצמי שוב ושוב מעבירה הלאה את הידע והכלים שקשורים בחושך ואור, ונראה לי שהגיע הזמן לשחרר אותם לעולם.

מוזמנים לקרוא את המאמר שלי "חושך ואור, היכרות וכלים מעשיים".

מאחלת לכם קריאה מהנה.

שאלות ותשובות

להסכים שאנחנו שונים

פעמים רבות האהבה לבני זוגנו והחיבור איתם יוצרים רצון להתאחד לאחד, והרצון הזה מובן וטבעי. אבל למען האמת אנחנו לא אחד, אלא שני אנשים בוגרים, שונים, בעלי מבנה נפשי שונה, גוף שונה, חוויות עבר שונות וצרכים בסיסיים שונים.

הניסיון לאחד אותנו (שמקורו בתפיסה פשטנית של אהבה וזוגיות), לא משאיר לנו מקום להיות מי שאנחנו באמת ונידון הן לכישלון והן לפגיעה בקשר הזוגי.

קבלת העובדה שאנחנו שונים זה מזה תפתח את האפשרות לשונות בינינו בתוך הזוגיות ותאפשר גם את מילוי הצרכים הבסיסיים השונים שלנו, וכך כל אחד מבני הזוג ירגיש שלם ומלא ושיש מקום בקשר למי שהוא.

גם הצורך בהתפתחות, נושאי ההתפתחות והאופן שבו מתפתחים בני הזוג הינם שונים, והם מחייבים אותנו לקחת רגע ולהתרחק זה מזה בזמן תהליך ההתפתחות, ואז לחזור לקִרבה בינינו מאוזנים יותר.

כשאנו מתנהלים כך, נמצא את עצמנו מתקרבים ומתרחקים מבני זוגנו, ואז שוב מתקרבים, והקִרבה שנוצרת בינינו הולכת ומעמיקה מפעם לפעם. חשוב לציין, ככל שמעמיקה הקִרבה בינינו, כך ייתכן שנתקשה יותר לוותר עליה, לשם ההתפתחות הבאה.

ידיעת המהלך הזה וקבלת השונות תעזור לנו לאפשר את ההתפתחות שלנו ושל בני זוגנו ואת המקום של השונות בינינו בתוך הזוגיות.

ספר מומלץ: למצוא את צ'יקה

הספר "למצוא את צ'יקה", מאת מיץ' אלבום, הוא סיפור אמיתי.

זהו סיפור על עזרה לילדה, חוויית הורות מפתיעה, מלחמה על חייה וגילוי רמות חדשות של אהבה ורגשות שאיננו מצפים להם עד שיש לנו ילד לשמור עליו. זהו סיפור של חיבור לרגשות ולחוויות של מי שלא ידעו שהם חסרים להם.

מיץ' אלבום כתב גם את הספר "ימי שלישי עם מורי", גם הוא אמיתי, מחבר לרגש ומלא חוכמת חיים שמוגשת בעדינות ואהבה. כמותו, גם הספר "למצוא את צ'יקה" מלא חוכמת חיים ומרגש את הקורא.

כשהספר הגיע אליי, קראתי אותו במנות קטנות כדי שלא ייגמר לי. זה היה בתחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר, ונראה שהוא עזר לי להתחבר לאהבה ולתחושת האמון באדם. גם אם האירועים המתוארים בספר אינם פשוטים, יש בו איכות אנושית שמילאה אותי ברגשי חום ותקווה.

זו פעם נוספת שהסופר מיץ' אלבום מוציא תחת ידו ספר בעל איכויות כאלה, ונראה שהוא יודע לחבר ללב ולאהבה.

היופי שבאחדות – כשנפגשים בדרך

לא מזמן פגשתי לראשונה את פורטוגל ואחר כך ביליתי שוב בפארוס (אי ביוון). לשני המקומות האלה יש הרבה מן המשותף: אנשים אדיבים ונחמדים, רוגע, ניקיון סביבתי ושטחים רבים ריקים מאנשים.

בפורטוגל עברתי מרחקים גדולים, שבהם צומחים עצים ומעט מאוד בתים מפוזרים פה ושם. גם כשהסתובבתי בפארוס, ראיתי מקומות רבים פנויים מבנייה ומטביעת ידו של האדם. באזורים רבים פגשתי גם שדות נרחבים של חצבים.

בתוכי עלו השאלות, עד כמה קשורים זה לזה הרוגע של התושבים, המרחבים הפתוחים והניקיון של המקומות הללו? והאם יש משהו שנוכל לעשות אנחנו כדי להיות אדיבים זה לזה ולשמור על הטבע שלנו?