הכוחות שיכולים לשמור עלינו

כשוירג'יניה וולף כתבה את המסה "חדר משלך", בשנת 1929, היא חזתה שיום אחד יהיו סופרות שיכתבו בדרך חדשה, דרך של נשים, והן יעסקו ברגשות, יחסים וחוויות של נשים.

וירג'יניה וולף ראתה את העתיד. כיום ספרים רבים נכתבים באופן זה ומתארים חיים, רגשות ומפגשים בין בני אדם. בספרים הללו, כשמתוארים מצבים היסטוריים, פעמים רבות הם מוצגים דרך החוויה של מי שחי באותה תקופה ומה שהרגיש אז. דרך כתיבה זו מדברת אליי יותר מאשר עובדות יבשות, מספרים או תיאורי צבאות וקרבות. זו הדרך שמתאימה לי כדי להנגיש לי את ההיסטוריה.

כשאני קוראת על חיים, מצבים ורגשות וכשלכל אלו מתלווה גם סיפור אהבה, אני מתמלאת שמחה ואהבה. הז'אנר הזה גם ממלא אותי אופטימיות ותקווה שנצליח לשפר את העולם, שנצליח לתת מקום לחוויות האישיות, ליחסים בין אנשים ולרגשות מכל הסוגים. עבורי, הספרים הללו הם מקור של כוח להמשיך לפעול למען השליחות שלי.

אזכיר פה רק חלק מהספרים, כי הם רבים מאוד: סדרת "שבע האחיות" מאת לוסינדה ריילי, הספרים "בית קפה ליד הים" מאת ג'ני קולגן, "החיים שנועדו לי" מאת קריסטין הרמל, "הסוד האחרון של איימי סנואו" מאת טרייסי ריס, "במחשבה שנייה" מאת קריסטן היגינס, "מתנת כוכבים" מאת ג'וג'ו מויס ועוד רבים נוספים.

בתקופה שבה אני עובדת הרבה, הקריאה בספרים הללו היא המנוחה שלי. אני מרגישה שזכיתי לחיות בעידן שבו לחוויות שלנו, הנשים, ולאופן שבו אנו חיות יש מקום בספרות, ואני מרבה לנצל את המתנה הזו.