להתבונן קדימה

קוראות וקוראים יקרים,

תקופת הקורונה מרגישה לי המשך מדויק למה שעברתי בתקופה שלפניה. בחודשים הקודמים הרגשתי שאני צריכה לפתוח את עצמי לעוד עשייה ויצאתי למסע חיפוש של מה ואיך ייראה ההמשך של חיי.

כשהבנתי מול מה אני עומדת, פגשתי גם פחד מהבלתי ידוע וגם שמחה והתרגשות – מאותו הדבר בדיוק. הילדה שבתוכי ממש חגגה, כי אני מאוד אוהבת דברים חדשים, גם ללמוד (להיפתח לחדש) וגם לפתח וליצור.

בנוסף, עלה בי קול ששאל: "האם אני באמת יכולה לעשות את זה?"

התשובה הראשונה והברורה היא: אם הלב שלי רוצה, אז כן. והלב שלי ממש רצה גם כשהיה שם פחד. בתור כלי לעזור לעצמי במצב הזה, קיבלתי ארבע שאלות.

מאז שהגיעה הקורונה, שבעקבותיה לרבים מאיתנו יש יותר זמן להיות עם עצמנו, הבנתי שהכלי הזה צריך עכשיו להיות נחלת הכלל. אז הנה הוא לפניכם.

נושא החודש – הכלי ארבע השאלות לכיוון לחיים

הכלי ארבע השאלות לכיוון לחיים הוא דרך להתחבר לידע על המשך חיינו שמוטבע בתת-מודע, כשאין לנו דרך ישירה להגיע אליו. השאלות הן אישיות ויש צורך ביותר פניוּת בחיים כדי לענות עליהן מאשר בדרך כלל, ולכן הכלי הזה ממש מתאים לימים שעוברים עלינו עתה. כדי להפיק ממנו את המיטב, חשוב להיות בהתכוונות כאשר משתמשים בו ולהתמסר לתהליך. מה שעולה בעקבותיו הוא, כאמור, אישי ומיועד אך ורק למי ששואל ומוכן לשמוע את התשובות.

חשוב לזכור: אנחנו שואלים את עצמנו פנימה ולא חושבים על השאלות, אלא מניחים לתשובות לעלות לבד ומשתדלים להקשיב למה שעולה.

כדאי לדעת: התשובות יכולות לקחת זמן וחשוב להיות סבלניים. חשוב לשאול את השאלות לפי הסדר. לפעמים התשובות לחלק מהשאלות פחות ברורות והן מתבהרות כשמגיעות התשובות לשאלות כולן.

אני שאלתי את השאלות לפי הסדר ואף עשיתי זאת בכמה סבבים.

ארבע השאלות הן:

1. מי אני?
2. מי נהייתי?
3. עם מה אני יוצא/ת לדרך?
4. מה אני רוצה לעשות?

השאלות הללו מייצרות התבוננות שהיא מעבר לטריוויאלי ומטרתן לכוון אותנו פנימה וקדימה. במבט ראשון, הן נראות אולי מורכבות וכלליות וזה אמנם נכון, אבל הכלי הזה נותן הכוונה שמאוד עוזרת בחיים המעשיים.

העבודה עם הכלי לא נעשית באמצעות חשיבה על השאלות. להפך, יש לקרוא אותן כל יום במשך זמן מסוים, לשים אותן מול עינינו לפחות פעם ביום ולהניח להן. כך יופיעו תשובות ממקומות שבדרך כלל פחות נגישים לנו.

כאשר אני עצמי השתמשתי בכלי השאלות, יכולתי, למשל, לשאלה מי אני? לענות שאני מטפלת, אמא, בת זוג ועוד, אבל התשובה שעלתה אצלי הייתה: חוקרת אנשים והתנהגות, מישהי עם חמלה ואהבה לבני אדם, אדם שמחובר לרוח ולחומר באופן מאוזן.

לשאלה מי נהייתי? עלתה התשובה: יוצרת שיטות ריפוי, מחוברת לנושאים של ריפוי יחסי גברים ונשים, שותפה לריפוי של נפש האדם, מחברת מעשיוּת לריפוי הנפש.

לשאלה, עם מה אני יוצאת לדרך? עלתה התשובה: עם אהבה עצומה לעולם ולבני האדם, עם חמלה, עם רצון לרפא כאב וסבל, עם אמפתיה למצב הגברים כיום, עם יכולת לחבר אנשים לעצמם בכל הרבדים, גוף, נפש ורוח.

מתוך התשובות לשאלות הללו התבהרה לי התשובה לשאלה הרביעית: מה אני רוצה לעשות?

• אני רוצה להפיץ את הידע שלי בעולם כדי שיוכל להועיל לאנשים רבים
• אני רוצה להרבות חמלה בעולם ולכן אני רוצה ללמד להתחבר לחמלה
• אני רוצה לעזור לאנשים שמתמודדים עם חרדה ללמוד לדבר איתה ולרפא אותה
• אני רוצה להבין מה מעכב כיום את הגברים מלבחור בחיים יותר טובים ולהניע אותם להשתתף במציאת דרך שתעשה זאת
• אני רוצה למצוא, ללמד ולטפל בגברים בדרכים שמתאימות להם, שיפתחו להם אפשרויות להתקדם לחיים טובים יותר
• אני רוצה לתווך בין גברים לנשים ולהעביר את הידע שאמצא הנוגע לצרכים השונים של גברים ונשים ולדרכים שמתאימות לכל אחד מהם, וללמד את היכולת לקבל את השונוּת הנפלאה הזאת באהבה

וזה מה שאני עושה עכשיו!

האופנים שכבר מצאתי בשביל לעשות חלק מהדברים הללו הם:

1. אני מבינה שכיום, בעיקר לגבי גברים, דרכי העבודה המתאימות צריכות להיות מוגדרות, עם התחלה, אמצע וסוף ברורים, ובתהליך יחסית קצר. לשם כך יצרתי דרכים נוספות לעבודה שלי:
   • הראשונה היא "אימון מעמקים" מובנה, כך שבחמש פגישות יתאפשר לאדם להכיר ולעבוד עם חלקי התת-מודע שלו.
   • השנייה היא הכלי החדש שנקרא "מפתחות אישיים לחיים", שבו בשיחה אחת של 45 דקות אוכל לתת לאדם כלי אישי מעשי שיניע אותו קדימה.
2. אופן פעולה נוסף הוא לערוך הרצאות שיפיצו את הידע שלי. לשם כך התחלתי להרצות על נושאים רבים שיש לי בהם ידע. בתקופה שכולנו בבית בגלל הקורונה, ההרצאות מועברות דרך היישום זום והן חינמיות. הנושאים של ההרצאות מגוונים: "כיצד ומה ניתן להרוויח מתקופת הקורונה" (מאמר בנושא נמצא במידעון הזה), "הכל עם חמלה" כיצד פועלת החמלה ומה לעשות כדי להשתמש בה (ההרצאה נמצאת גם באתר), "מהי החרדה ומה אפשר לעשות איתה", תקשורת גברים ונשים "לדבר איתו, לדבר איתה", שחרור מאשמה "למה אני תמיד אשם", "להביא אהבה לחיים" על איך לחיות מתוך אהבה.

נושאים אלו ואחרים ושאר פרטים על ההרצאות מופיעים בטבלת האירועים שתמשיך ותתמלא גם בהמשך. ניתן להירשם להרצאות שכבר מתוכננות בדף הרישום להרצאות.

מתוך שיחות שעשיתי עם שומעים של ההרצאות הראשונות אני רואה את ההשפעה שיש להן וממש מתרגשת. תגובות אלו משמחות ומעודדות אותי להמשיך עם הרצאות וסדנאות נוספות.

אני מתכננת להוסיף הרצאות וסדנאות כמו למשל: "שיח על חמלה", סדנה בנושא "להכניס חמלה לחיים", הרצאה בנושא "לחיות בעולם כאדם רגיש מאוד", הרצאה בנושא "לחיות מתוך חיבור לחיים", סדנה בשם "לדבר עם החרדה" ועוד. ניתן לקבל מידע על ההרצאות והסדנאות שיקרו בהמשך ברישום לדיוור על הרצאות וסדנאות.

כל העשייה הזו ומרחב הזמן שהתפנה גרמו לי לחדש הרבה דברים באתר וכולכם מוזמנים ליהנות ממנו.

אני מזמינה אתכם למצוא בעיקר בתקופה זו את הזמן שמתאים לכם לנסות את ארבע השאלות. הכלי מתאים, כמובן, גם לכל פעם שאנו מבקשים להתחדש בחיים.

סקרנית לשמוע את מה שיקרה לכם בעקבות השאלות.

מאמר חדש – על הקורונה, ההתכנסות פנימה ושינוי הרגלים

המאמר "על הקורונה, ההתכנסות פנימה ושינוי הרגלים" עוסק בפוטנציאל של התקופה המיוחדת הזו, מה במבנה שלנו כבני אדם מאפשר לנו להרוויח ממנה ואיך להיעזר בה כדי לקדם את חיינו. ייתכן שבקריאת המאמר תזהו גם חלק ממה שעובר עליכם ממש עכשיו ותוכלו להבין קצת יותר את מה שקורה.

את המאמר כתבתי בד בבד עם הרצאה שנתתי בנושא. הוא כולל את חומרי ההרצאה ומרחיב אותה. למי שפספסו את ההרצאה, זו הזדמנות להשלים ולמי ששמעו אותה זו דרך להעמיק בנושא ולהפיק ממנה עוד.

על אנשים ומקומות – ענת הר-לב אור

את ענת פגשתי כבר לפני שנים ומאז אני עוקבת אחר עשייתה המבורכת. נפגשנו השנה שוב, כשענת הזמינה אותי להנחות באירוע One Billion Rizing, שקרא להפסקת האלימות נגד נשים וילדים. וכך היא מספרת:

אחד הזיכרונות הראשונים שלי כילדה הוא השדה שליד ביתנו בפורייה עלית, ברכס הצופה לכנרת, שבו נהניתי ללכת בין הפרחים, לבחור ולקטוף כמה פרחים ולהביאם הביתה לאמי. אהבתי להיות בשדה הפורח, במרחבים, להתהלך קרוב לאדמה, להרגיש את השמש והשמיים, לראות חיות קטנות ולשחק בחוץ. עוד דבר שאהבתי היה לכתוב. תמיד כתבתי לעצמי ביומנים, שלחתי מכתבים לחברות ולאהובים וחיברתי שירים, והכתיבה תמיד ליוותה את חיי. במשחקי הדמיון ששיחקנו בילדות אהבתי גם לנהל ולארגן ולהיות המורה ואמא של כולם. ונוסף לכל, אהבתי גם לרקוד, ליצור, לשחק בהצגות ולטייל. אני חושבת שכל הדברים האלו התחברו יחד בחיי הבוגרים: האהבה לטבע ולחיות, יכולת הכתיבה, היצירה וכישורי הניהול והארגון. וכך מצאתי את עצמי בחיי המקצועיים נעה בין תפקידי הפקה וניהול להנחיית סדנאות ומפגשים בטבע בנושאי מודעות ותנועה ומוציאה ספרים לאור…

בשנים האחרונות הדרך הרוחנית הלכה והעמיקה, הלכה והתרחבה. החיבור לעולמות נוספים ולמסרים אחרים התחזק ואיתו הרצון להביא ריפוי והעצמה לא-נשים נוספים הצועדים בדרך.

פעילותי בעולם הלכה וגדלה ביצירת חיבורים ומעגלים, ביצירת מרחבים לתנועה והקשבה, לימוד רוחני וחיים מתוך התבוננות, מודעות ותפיסת גוף-נפש. כמו כן התחזק החיבור לטבע, לסביבה ולקיימות. אחד הנושאים המרכזיים שבהם אני פעילה זה כ-15 שנים הוא נשיות, אימהות וכל מה שקשור לתחומים אלו. 

תמיד אהבתי ללמד ולהעניק מהידע שרכשתי וקיבלתי או הגיע דרכי. אני מרגישה שהשליחות של כולנו היא לחלוק את המתנות שקיבלנו. המתנה שלי היא הכתיבה, יכולות ההנחיה והפעלת אנשים נוספים למטרות שונות.

לפני כשנה זכיתי לכתוב ספר חדש הנקרא "מקדש הלב – היזכרות", המביא ידע מתקופות קדומות ועוסק בתהליכי מודעות, התפתחות והיזכרות. הספר כולל הסברים, טקסים ותיאורים מפורטים הניתנים ליישום גם בימינו, בהתאמות כלשהן. נוסף על הידע המופיע בספר, אני, ככותבת הספר שעברה תהליך היזכרות, ממשיכה לקבל את המסרים ולסייע לא-נשים לעבור תהליכי היזכרות בעצמם. כל אלה הניעו אותי לארגן את המסרים והתכנים בצורה ברורה ונגישה לכל אחד ואחת שמעוניינים בהתפתחות ולמידה רוחנית, בעבודה תודעתית ובחיים מתוך שפע, ולהנחות קורסים, טקסים, סדנאות ומעגלים וגם תהליכים אישיים כדי להתחבר, להיזכר ולהתעורר…

הספר החדש ייחודי ומרגש מאוד. הוא נכתב בתהליך היזכרות, על פני ארבע מחברות, בכתב יד, בשטף וברצף כמעט ללא הפסקה, במהלך תשעה חודשים בלבד. הספר מתאר תהליך חניכה והתפתחות של נערה הנבחרת למקדש הלב, ואת חיי הכפר והמקדש בתקופת האלות והאמונה באם הגדולה. הספר נכתב בעקבות תהליך היזכרות שעברתי במסגרת מסע נשים לאי מלטה (בהנחייתה של נטע אלוני ממרכז "טנקה" במעגן מיכאל). מיד עם סיום כתיבת הספר התחלתי להנחות מפגשים וסדנאות המעבירים את המסרים המופיעים בספר, עוד טרם צאתו לאור. הספר הזה מחבר אותי ואת כולנו לעבודת תודעה שהייתה בזמנים אחרים וניתנה לנו שוב כאפשרות מחודשת לבחור בחיים מתוך אמונה, התמסרות, שפע וערות. המסרים והמפגשים מתאימים לנשים וגברים, וגם לחיבור ביניהם.

אני מאמינה שהגענו לכאן על מנת להתפתח בכל הרמות ולחיות בתודעה מוערת ומוארת, כפי שהיא אכן יכולה להיות. זו הבחירה שלנו. ואני בוחרת ללכת בדרך הזאת ולהעביר את המסר הזה לכל מי שחפץ או חפצה. ביחד זה אפשרי…

מי ייתן ונזכה כולנו לחיות מתוך שמחה ואהבה, להיות בשירות ובחיבור זה לזה ולבריאה.

לפרטים נוספים על עשייתי ועל הספר "מקדש הלב – היזכרות" www.harlevor.com 

 

שאלות ותשובות

כיצד אפשר ליצור שינוי בהרגלים שלנו בקלות?

הנושא של שינוי הרגלים עלה הרבה בתקופת הקורונה ויש לכך סיבה טובה.

כאשר אנו עוצרים לרגע את המירוץ בחיינו ומתבוננים בהם, קל לנו יותר להבחין בהרגלים שסיגלנו לעצמנו ועושים לנו לא טוב. בזמן כזה, אנו יכולים להחליט שאנו רוצים להשתחרר מחלק מהם או לאמץ לעצמנו הרגלים אחרים. כך למשל הבאתי את עצמי לתרגל מדיטציה ויוגה בכל בוקר.

מעבר להזדמנות של כולנו לעצור ולבדוק את החיים שלנו, וגם לבחור אילו מההרגלים שלנו אנו רוצים לשחרר ואילו חדשים ליצור, אנו מקבלים תמיכה אוטומטית ממערכת העצבים, שעוזרת לנו בכך.

בכל 21 יום מתחלפים כל תאי מערכת העצבים, שהם השומרים של ההרגלים שלנו. ככל שנהיה עקביים במשך 21 יום להימנע מהרגל מסוים, כך הוא ייחלש ויוכל לצאת מהחיים שלנו. בה במידה, אם נחזור על הרגל חדש במשך 21 יום – הוא יתחזק ויתקבע בתוכנו.

כדאי לשים לב לכמה דברים:

• מה שחשוב לנו בולט עכשיו יותר, כך שפתאום הנוכחות של הרגל לא רצוי תורגש ואי-הנוכחות של הרגל רצוי תבלוט. החוויה הזו לא תמיד נעימה, אך היא באה כדי לעזור לנו.
• גם אם פספסנו וחזרנו, למשל, על הרגל שאיננו מעוניינים בו, חשוב שנמשיך להתמיד בדרך שבחרנו. בכל מקרה, עם הזמן ההרגל ייחלש ובהמשך ייעלם. חשוב שנרשה לעצמו לטעות, כי מדובר בשינוי והתהליך הזה טבעי.
• אם צריך, אפשר ואפילו רצוי להמשיך בדרך שבחרנו מעבר ל-21 ימים כדי לחזק את מה שביקשנו לעצמנו ולהגדיל את סיכויי ההצלחה שלנו.

הרחבה לנושא של שינוי הרגלים ניתן למצוא במאמר "על הקורונה, ההתכנסות פנימה ושינוי הרגלים".

נוסף על השאלות שכבר עלו, ושניתן למצוא אותן באתר, אני מזמינה אתכם לפנות אליי בכל נושא. את הפניות אפשר להעביר אליי דרך "צור קשר" באתר.

ספר מומלץ: "ברכות סבי" מאת רחל נעמי רמן

הספר "ברכות סבי" מאת ד"ר רחל נעמי רמן הוא כמו רחש של מפל – נעים, מרענן ומעודד.

זהו קובץ של סיפורים קצרים, מעוררי השראה, שכתבה מי שעברה הרבה תלאות בחייה, עזרה הרבה ולמדה להיות רגישה ואוהבת לאנשים סביבה.

סבה של הסופרת היה אדם דתי, אולם היא גדלה בבית חילוני. באהבה ורגישות היא מחברת לחיים את החוכמה והאהבה של סבה שחוותה בילדותה לחוכמה הנדרשת כדי לחיות יותר טוב ולהיות אנשים יותר טובים גם בעולם החילוני.

בעיניי, הספר טווה קורים של אהבה וכך הרגשתי כשקראתי בו. במשך זמן רב קראתי את הספר, מפני שהשתדלתי לא לקרוא יותר מדי בבת אחת כדי שיישאר לי עוד הרבה לקרוא.

הסופרת כתבה גם את הספר "סיפורים משולחן המטבח", גם הוא ספר משמח לב ומלא באהבת האדם.

היופי שבאחדות – כשהירוק ירוק מאוד

בתקופה של סוף החורף ולפני תחילת האביב כיוונתי את מבטי לטבע שסבב אותי. זה שאיתו אני קמה ופוגשת במהלך היום. הטבע שמקיף אותנו כאן ושמרוב הרגל לפעמים איננו רואים אותו.

בעונה של סוף החורף, בכל פינה שהאדם לא התערב, או לא כיסה בבטון, מופיע הצבע הירוק. ולא סתם ירוק, אלא ירוק בוהק, ירוק רענן, ירוק מלא חיים. זהו ירוק של התחלות חדשות. רק מלהתבונן בו אני מתמלאת בכוחות חיים, בנשימה עמוקה ובאהבה. הירוק הזה מורכב מצמחים רבים, חלקם יהפכו בהמשך העונה לפרחים וחלקם ישנו את צבעם לירוקים אחרים. בשלב הזה של תחילת הצמיחה, זהו ירוק חי וצוחק וככה הוא משפיע עליי.

בתחילה מצטרפים אליו צהובים, הסביונים, החמציצים ועוד. הם ממלאים את הירוק בשמחה של שמש ובזיכרונות ילדותי. השילוב של הירוק החי עם הצהוב מספר לי שהאביב יגיע לכאן עוד מעט עם כל שאר הצבעים.

כשיורד גשם, אני שמחה עם הירוק ועם הפרחים והולכת לבדוק מה עוד מגיע אלינו ועוד מעט יצבע את העולם שסביבנו בצבעים חדשים.