מה שאני יודעת לומר בוודאות זה ששמי לינה טרנה. אני בת 41, אם לשני בנים טרוריסטים מהממים. יהיה לי קצת יותר קשה לתת הגדרה אחת ברורה לשאר תחומי החיים שלי...
אורי הגיע אליי כילד בשנותיו הראשונות בבית הספר היסודי. במסע המשותף שעשינו השתתפו אורי עצמו, הוריו, אחיו ומערכת החינוך שבמסגרתה למד באותו הזמן. קהילה שלמה שפעלה יחד כדי לשפר את איכות חייו של אורי. זו הייתה חוויה יוצאת דופן באכפתיות שפגשנו מסביבנו ובהתנהלות הסביבתית באשר למיוחדוּת שלו, שהייתה לא פשוטה לסביבה אולי גם בגלל חוכמתו הרבה. בסיפור שמובא כאן ניתן להכיר גם את התנהלות המסע שלנו, וחשוב לא פחות – את החוויה של אמו, שהובילה את המהלך.
הסיפור הזה מתאר כיצד הרצון שלנו לשינוי ביחסים עם אדם אחר מתאפשר דרך העבודה שלנו עם עצמנו.
אנשים רבים סובלים מבעיות בבלוטת התריס, אבל סטטיסטית בין אלו יש רוב לנשים. מדוע נשים נתונות בסיכון גדול יותר לפגיעה בבלוטת התריס?
הריפוי לילדה הפנימית ולכל החלקים השונים בנפש היה עוצמתי ועל אף שעברתי לא מעט תהליכים, בהחלט אוכל לומר שהיה זה אחד מהיותר עוצמתיים.
הזוג שבמכתב הבא הגיע אלי עוד לפני הנישואין. הם רצו אחד את השני, עבדו על כך ואני זוכה לראות אותם הופכים למשפחה וגדלים. יישר כוח לכם יקרים.את המכתב קיבלתי עם בקשה לפרסם אותו ואני מפרסמת אותו בדיוק כמו שהגיע. מבחינת איריס שכתבה אותו זוהי תרומתה לכם.
הסיפור הזה עוסק בבחורה פנויה שרצתה זוגיות באמת. היא אספה כלים ועבדה בתוכה עד שהצליחה.
הסיפור הזה עוסק בזוג שהקשר ביניהם מת ואין להם יכולת לתקשר אחד עם השני.
דין הגיע אלי כשמצב הזוגיות שלו היה רע לאורך שנים. דין הגיע לבדו והודיע לי שהוא הרוצה לשנות את מה שצריך בעצמו כדי שיהיה לו טוב יותר. עבורי זו הייתה חוויה נעימה לפגוש אדם שלוקח על עצמו את כל האחריות.
כשפגשתי את מיכאל נראה היה שהיה לו את הכול. משפחה אוהבת, יחסים אוהבים עם אשתו, ילדים מקסימים, עסק משלו תפקיד בהוראה שאהב, כמעט כל מה שאפשר לבקש.
זהו תיאור התהליך שעוברת יעל בהתמודדות שלה עם האלימות והניצול המיני שחוותה בילדותה וכיצד היא משקמת את חייה הפנימיים והחיצוניים.
מתחילה תקופה חדשה של שינויים . זה לא שלא עברתי אף פעם תהליך, להיפך עברתי תהליכים רבים , ובכל זאת קורה משהו שונה.
זהו סיפורה של שירה, אישה שגידלה את ילדיה שנים ארוכות לבדה והחליטה שמשפחתה תישאר מחוברת גם לאחר שילדיה יתחתנו.
חגית נלחמה על החירות שלה ושל ילדיה. היא נלחמה על החופש שלה ושלהם להיות רגישים מאוד ועם זאת גם להיות חלק מהחברה.
אמירה, אם לשני ילדים בת חמישים, איבדה אמון בכל מה שהיה קבוע ויציב בחייה.
הילד הגדול שלי הוא תלמיד בכיתה ג' בבית ספר רגיל. מהרגע שנכנס לכיתה א׳ היה לו רע וקשה מאוד.